הבאת שני כדורגלנים מוסלמים מצ'צ'ניה לבית"ר ירושלים היא המעשה הטוב בשלל מעלליו של ארקדי גאידמק בקבוצה שבבעלותו. המהלך ראוי, אף ששלשום, על פי החשד, פרצו אוהדים לאומנים למתחם המועדון והעלו את משרדיו באש, וחפצים היסטוריים שערכם לא יסולא בפז אבדו לקבוצה.
בית"ר אינה עוד קבוצה בכדורגל הישראלי. היא מושג, אייקון, סמל, תזזית. יש לה קהל אוהדים עצום. הוא אינו מצטמצם לירושלים בלבד. מקריית שמונה ועד באר שבע אפשר לשמוע את השיר המנצח שלה - "אני אוהב אותך, בית"ר".
אך כבר שנים שסוגיית הגזענות שמפגין חלק מן הקהל היא אבן נגף לתדמיתה המהוגנת. איש עסקים הנמנה עם אוהדיה הציע לה עוד לפני עידן גאידמק ובמהלכו לממן מכיסו צירוף של כדורגלן ערבי, בתקווה שהדבר ימזער את האיבה הלאומנית. בית"ר סירבה לקבלו בחינם.
היו גם כרזות וזעקות והתנגשויות, אבל הכל כוסה במשך שנים במעטה של מילים ריקות, כאילו מדובר בקומץ מן "הקומץ" ומספר הפורעים אינו מגיע כדי "פמיליה" אחת - שני המרכיבים היותר קיצוניים בבית"ר. תמיד נמצא מנכ"ל או עסקן ציבור, ולרוב גייסו גם קצין משטרה, שהסבירו כי הרוב הבית"רי שולל גזענות.
זו מריחה מילולית. היא נועדה לסבר את אוזני הצופים והאוהדים המתונים, ובעיקר לרכך את מוסדות הספורט החייבים לקבל החלטות באשר להתנהגות אוהדי בית"ר ביציעיהם. עתה, עם הבאת הכדורגלנים המוסלמים, יצאה הגזענות מן הארון, ומי מהאוהדים הדבקים בה לא היססו לומר את אשר עם ליבם, וכמה מהם, על פי החשד, אף נטלו את החוק לידיים ושרפו את המועדון.
צריך לקוות כי המשטרה תחקור כראוי ותמצא את האשמים, וכי יורשעו כראוי. אך חשוב מכך הוא מה יעשו מנהלי ומאמני בית"ר ירושלים. נקרתה בפניהם הזדמנות. הערב מתמודדת בית"ר כמתוכנן עם קבוצת בני סכנין מהמגזר הערבי, וההתרסה היעילה נגד הגזענים ביציעים היא לדאוג כי לפחות אחד משני השחקנים המוסלמים ייכלל בהרכב, והאחר יישב על הספסל ואולי יוכנס בהמשך המשחק. אין תגובה ראויה מזו מטעם המאמן וההנהלה לבריונים אשר פגעו בצורה כה קשה בקבוצה.
אם בית"ר תעשה שימוש מקצועי בשחקנים מצ'צ'ניה, ואם גם יצטיינו על המגרש במשחקים העתידיים, יתרגלו אוהדי בית"ר להריע להם כמו לכל כוכב אחר בשורות הקבוצה. לפי שעה גרמה הבאתם לארץ לקרע עמוק, יסודי, כואב, אבל אם יגלו ראשי המועדון אורך רוח ואומץ לב - מעז ייצא מתוק, ובעתיד הנראה לעין לא תהיה עוד בעיה לחבב שחקנים מוסלמים ביציעים המלאים אוהדים עם צעיפים צהובים ומנורה, וכולם יקראו יחדיו בלי הבדל דת, גזע ומין - "יאללה, בית"ר, יאללה" .