הידעתם מתי נוצר העם הפלשתיני או מתי נולדה התודעה הלאומית שלו? באחד מספרי הלימוד במוסדות החינוך של הרשות הפלשתינית נכתב כי "ההיסטוריה הקדומה של פלשתין היא עדה לכניסתם של בני ישראל, בהנהגתו של יהושע בן נון, במאה ה-12 לפני הספירה, ולמלחמתם בכנענים הפלשתינים". אם כן, יהושע בן נון וגייסותיו לא כבשו את ארץ כנען אלא את פלשתין, אשר לפי תיאור זה נולדה במאה ה-12 לפני הספירה (לפחות). בין הים התיכון לבין נהר הירדן, לפיכך, שכנו הפלשתינים.
"במאה ה-11 לפני הספירה נלחם המלך דוד בכנענים הפלשתינים וייסד ממלכה על חלק מן האדמה הפלשתינית", כך נאמר בספר לימוד פלשתיני, לפי מחקר שפורסם בשבוע שעבר, המכונה "קורבנות של הנרטיבים שלנו? תיאור 'האחר' בספרי הלימוד הישראליים והפלשתיניים".
ועוד "עובדה" אחת שנדפסה ראויה לשינון עבור התלמידים הפלשתינים. אנו לא ידענו, אבל "הפלשתינים הונהגו על ידי גוליית". גוליית הפלישתי, כמנהיג פלשתיני. הרי בין זה לזה אין כל קשר אלא קירבת איות והיגוי.
ייצוג שלילי או תיאור עובדות?
מענק של מחלקת המדינה של ארה"ב מימן את המחקר, שהוצג על ידי הפרופסורים דניאל בר טל מאוניברסיטת תל אביב, ברוס וכסלר מאוניברסיטת ייל וסמי אדוואן מאוניברסיטת בית לחם. נבדקו 492 ספרי לימוד ישראליים ו-148 ספרים פלשתיניים בתחומי לימוד שונים. אמנם קיימת המסקנה כי העוינות המסתתרת בין השורות של ספרי הלימוד משני הצדדים פחתה - וטוב הדבר. אבל מה נאמר ומה נדבר, כאשר מגיעים לסעיף במחקר המדגים, למשל, את מה שמכונה "ייצוג שלילי של 'האחר'"?
הנה ציטוט מספר ישראלי, המתאר בסעיף זה את מעשי הטרור הפלשתיניים: "הטרור הגיע לשיאו עם הירצחם של 13 תלמידים ומורים ממושב אביבים בדרכם לבית הספר (1970)". ובכן, האם זהו "ייצוג שלילי" של הפלשתינים או תיאור פשוט של עובדות, של אירוע מצמרר שאכן התרחש? בעיני הפרופסורים המלומדים, ובהם ישראלי, זוהי דוגמה ל"ייצוג שלילי". האם המעשה הנורא לא קרה? האם יש בתיאור זה הטיה רעיונית או אמת עובדתית? ומה עוד כלול בהגדרה של "ייצוג בלתי חיובי של 'האחר'" בספרי הלימוד הישראליים? ובכן, לדעת החוקרים, תיאור רצח הספורטאים הישראלים במינכן נחשב לכזה.
כאמור, המחקר מגיע למסקנה חיובית, שלפיה העוינות ההדדית בין הפלשתינים לבין הישראלים פחתה. אך מה יהא על התלמידים הפלשתינים לימי בגרותם? האם בשיח כלשהו יציינו כי גוליית היה מנהיג פלשתיני ובני שיחם ישתוממו ואולי יראו בהם בורים? ומדוע זה חשוב כל כך אם נכתב שגוליית היה פלשתיני ולא פלישתי? כי כך לא מחנכים לשלום, לפיוס או להכרה הדדית.
נכון, קרוב לוודאי שגם בקרב ציבור המורים בישראל מצויים כאלה שאינם מקפידים בכבודו של "האחר", כלומר הפלשתיני, אבל הכמיהה לשלום אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם ההגדרות הנ"ל. מדינאים לא ישראלים התריעו בעבר על עיוותים בספרי לימוד פלשתיניים, ואולי מאז שונו הספרים במעט, אבל מדוע שלושה מלומדים, עורכי המחקר, לא מביעים שאט נפש מכמה מן ההגדרות שצוינו למעלה? האם באמת אפשר להתבונן בהן רק בצינה אקדמית?