הגשר היהודי - בין שתי תפיסות עולם

במו"מ הקואליציוני המתקיים בימים אלה, שסוגיית ה"שוויון בנטל" (איני אוהב את ההגדרה הזאת, אך אני משתמש במונח הנפוץ) עומדת במרכזו, מציב אתגר בפני הבית היהודי: הכרעה ברורה מיהם בעלי הברית האמיתיים של הציונות הדתית ומהי דרכה בחברה הישראלית במאה ה-21. האם אלה אחיהם לנשק, השותפים למפעל הציוני, לבניין הארץ, לקיומה של המדינה ולהגנתה, אף שאינם שותפים להם באמונתם הדתית, באורח חייהם ההלכתי ובלימוד התורה, או החרדים - השותפים להם באמונה, בקבלת עולה של הלכה ובלימוד תורה, אבל אינם תורמים לכלכלת המדינה ומשתמטים מהשירות בצה"ל?

זו אינה דילמה פשוטה כלל ועיקר. החזון של הציונות הדתית הוא החיבור בין הציונות והדת, בין תורה ועבודה, בין ספרא וסייפא. הציונות הדתית אינה רואה כל סיבה לוותר על המדינה ועל השירות בצה"ל בשם הדת ולימוד התורה, אך בשום אופן אינה מוותרת על הדת ועל לימוד התורה בשם הציונות. תפיסתה ואורחותיה שונים הן מהדרך החרדית והן מדרכה של הציונות החילונית.

החלוקה הדיכוטומית לחילונים, לדתיים ולחרדים, אם פעם היתה נכונה, ודאי שמזמן אבד עליה כלח. יש ציבור רחב מאוד המגדיר עצמו מסורתי. רבים בקרב החילונים נוטלים חלק במהפכת ההתחדשות היהודית בחברה הישראלית ושותפים ללימוד תורה וליצירה תרבותית יהודית משמעותית. ולעומתם חילונים רבים מתרחקים מן היהדות. בחברה הדתית לאומית פועלים שני זרמים הפוכים - הזרם המתחרדל, הפונדמנטליסטי, המתבטל בפני החרדים, המאמץ גישה פוסט ציונית, המתנכר לחברה, למדינה, למודרנה ובעיקר לציבור החילוני, ולצידו זרם החותר ליתר שילוב עם החברה כולה. זהו זרם המייצג יהדות שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. גם הציבור החרדי מתחלק בין זרם החותר להשתלבות בחברה, בעבודה, בהשכלה ובשירות הלאומי לבין זרם שמרני המקדש את ההסתגרות, ההיבדלות וההשתמטות. וגם החלוקה הזאת היא סכמטית ואינה מתארת את הגיוון הרב, הגדל והולך, של תפיסות החיים היהודיות בחברה הישראלית.

במציאות המורכבת הזאת אתגר הגשר האידיאולוגי של הבית היהודי קשה הרבה יותר. הבית היהודי ליכד, לראשונה לאחר שנים רבות, את הזרמים השונים בתוך הציונות הדתית במסגרת פוליטית מאוחדת.

ואולם הוא חייב לבחור ולהחליט מהו הזרם הדומיננטי בתוכו - הזרם המתחרד או הזרם הפתוח לחברה. המו"מ הקואליציוני אינו מאפשר למפלגתו של נפתלי בנט להתחמק מהכרעה או לדחות אותה. עליו להבהיר אם הוא נותן ידו לחילול השם של השתמטות מהגנה על המדינה בשם לימוד התורה, או דווקא מתוך תפיסה דתית, אמונית תורנית - הוא שולל עקרונית את התופעה.

אין זו בחירה בין ברית פוליטית עם יש עתיד לבין ש"ס. מדובר בבחירה עמוקה הרבה יותר ומשמעותית של הציונות הדתית בדרכה.