טקס פרידה רועם לקלינטון

עד לרגעיה האחרונים כמזכירת המדינה, העולם רדף את הילארי קלינטון. באחד משיאי ההתרגשות של מעמד הפרידה קיבלה קלינטון את הדיווחים העדכניים על התקפת הטרור נגד שגרירות ארה"ב באנקרה. כאילו רצה העולם לשדר לה ובו בזמן ליורשה, ג'ון קרי, מסר ברור: "ממני, מן המטורפים המרצחים החיים על הפלנטה, לא תוכלו להימלט!"

מסר זה, שהיה כרוך בדמים, הזכיר לארה"ב כי אף שנדמה כי נשמטה באחרונה ידה מהגה הנהגת העולם החופשי, הדמוקרטי, היא לא תוכל להוסיף להתכנס בתוך עצמה כפי שמשדר הבית הלבן. כי שום טרוריסט, יהא אשר יהא, לא יניח לה, לארה"ב - לא באנקרה ולא בבנגאזי. המעצמה החשובה חייבת לשוב לעצמה ואלינו, הנושאים אליה עיניים. קלינטון הבינה זאת מאחר שבמסגרת תפקידה ביקרה בלא פחות מ-112 מדינות, ובמאמציה ביקשה להקרין לקרובים לארה"ב ולרחוקים ממנה את הערכים החשובים של המסורת האמריקנית.

ברשימת מזכירי המדינה של ארה"ב עד כה לא נוכל לאתר הרבה קיסינג'רים - כלומר, מי שהצליחו להסיט את העולם משיגרת מסלולו המדיני. קלינטון לא חוללה שינוי משמעותי, מכיוון שהנרי קיסינג'ר, כיועץ לביטחון לאומי וכמזכיר המדינה, היה רק אחד ויחיד. הוא - עם ג'ורג' מרשל, אשר התוכנית לשיקום אירופה מחורבות מלחמת העולם השנייה רשומה על שמו. את המדיניות האמריקנית מנווט הנשיא, ואם היה נראה כי ארה"ב כאילו נוטשת את העולם - לא קלינטון נושאת באחריות לכך. היא לפחות, גם אם לא חוללה שינוי, הצליחה לתחזק.

אבל קלינטון, ובעיקר הנשיא אובאמה, לא הצליחו לעצור מפולות אדירות בסביבה שלנו במסגרת האביב הערבי, שהוביל לעלייתם לשלטון של האחים המוסלמים במדינות השונות. גם מצבו של הסכסוך הישראלי-פלשתיני ידוע, לצד הימנעות ממעורבות פעילה במרחץ הדמים בסוריה - איפוק משונה כאשר מונים עד כה יותר מ-60 אלף הרוגים. אכן, ארה"ב סייעה לנפילתו של קדאפי בלוב והרגה את בן לאדן, אבל נטשה בעל ברית כמובארק, וכעת גם האיחוד האירופי מתקרב להיות במעמדו שווה ערך בינלאומי לארה"ב.

ואשר לנו: דומה כי קלינטון היתה הפנים האחרות, אם כי לא תמיד מחייכות, במצב היחסים האישיים בין אובאמה לנתניהו. היא חזרה וגינתה, לעיתים בחריפות רבה, את מדיניות ההתנחלות של ממשלת ישראל ומתחה ביקורת על תופעות חברתית מגונות כגון הדרת נשים.

ספק רב אם זהו תפקידה האחרון של הילארי קלינטון בממשל האמריקני. אמנם קלינטון עצמה כבר מכחישה כי עיניה נשואות עתה לשנת 2016, שנת ההתמודדות הבאה על הנשיאות האמריקנית. הרי היא כבר התנסתה במאבק מקיז דם פוליטי מול אובאמה, במירוץ בתוך המפלגה הדמוקרטית, בעת שהיה המועמד לכהונה הראשונה וגבר עליה. מי כמותה יודעת מהו המחיר הנפשי שעל המועמד לשלם במסגרת מירוץ נוסף לבית הלבן. אבל ספק אם קלינטון, מצעירותה אישה מעורבת פוליטית, תסתפק מעתה אך ורק בסיבובי הרצאות או בכהונה אקדמית יוקרתית. למרות הכחשתה, ייתכן כי תנסה להירשם כאישה הנשיאה הראשונה, יותר מאשר מזכירת המדינה השלישית.