רפורמת ההגירה: מיישרים קו

לאחר חודשים ארוכים של מאבק אידיאולוגי, תרבותי ופוליטי חריף וחסר פשרות בין המחנה הדמוקרטי למחנה הרפובליקני, התעוררה האומה האמריקנית לבוקר חדש ומפויס יותר. אף על פי שרק לפני שבועות אחדים ניצבה ארצות הברית בפני מצוק פיסקלי עתיר סכנות, שחשף פעם נוספת עד כמה עמוק הוא הקיטוב בחברה האמריקנית ובקרב בית המחוקקים שלה, החלה תקופת כהונתו השנייה של אובמה בבית הלבן בנימה אופטימית ובנכונותם, לכאורה, של שני האגפים במערכת הפוליטית גם יחד למצוא מכנה משותף חקיקתי.

מדובר ביוזמתו של אובמה להוציא מקיפאונה את תכנית הרפורמה בחוק ההגירה ולגבש סביבה תמיכה דו-מפלגתית רחבה. מבחינתו של הנשיא, מדובר במהלך האמור לבצר עוד יותר את מעמדו בקרב הציבור ההיספני שהעניק לו תמיכה אלקטורלית מרשימה בהיקף של 72% בבחירות.

ליבתה של הרפורמה המדוברת מעוגנת ביצירתו של מסלול ממוסד עבור כ-11 מיליוני מהגרים לא חוקיים, אשר עשוי להוביל את רובם (אם יעמדו בקריטריונים הנדרשים) להשגת היעד הנכסף של השגת אזרחות אמריקנית. אין מחלוקת על כך שפתיחתו של אופק התאזרחות זה עבור המיעוט ההיספני רב ההשפעה והחשיבות האלקטורלית משקפת נאמנה את החזון הנשיאותי על אודות זהותה החדשה והרב-תרבותית של אמריקה. בנוסף, פריצת דרך מהירה בנושא זה, שהנשיא חרת על דגלו כמרכזי בסדר עדיפויותיו, עשויה לשפר עוד יותר את מעמדו בקרב דעת הקהל ובכך להעניק לו עמדת זינוק נוחה לקראת האתגרים המצפים לו בהמשך הנתיב החקיקתי.

ואולם, אם עבור הבית הלבן מדובר בחלון של הזדמנות להטביע חותם פלורליסטי משמעותי עוד יותר על אופייה האתני והחברתי של האומה, ובד בבד להוסיף לעצמו נקודות זכות במגרש הפוליטי, עבור המפלגה הרפובליקנית נתפסת התמיכה ברפורמה זו כתנאי הכרחי כדי לפרוץ את מתחם הבידוד והניכור האתני שבתוכו נכלאה בשנים האחרונות. העומדים בראש המחנה הרפובליקני מקווים בדרך זו לחבר את המפלגה מחדש אל הזרם המרכזי של ההוויה האמריקנית בת זמננו, על שלל מיעוטיה ועולמותיה התרבותיים המגוונים ורבי הפנים.

לאחר שמלחמת החורמה שניהלו רבים ממחוקקיה של המפלגה הרפובליקנית נגד הגירה בלתי חוקית (שהצמיחה חקיקה דרקונית דוגמת "חוק אריזונה") יצרה ניכור עמוק בינה לבין רוב רובה של האוכלוסייה ההיספנית, ותרמה בכך ישירות לתבוסתו של מועמדה לנשיאות, מיט רומני, בבחירות נובמבר, אין זה מפתיע שהיא מצויה כעת בעיצומו של חשבון נפש. הריכוך המסתמן בעמדותיה בסוגיית ההגירה הוא, אפוא, ביטוי התחלתי ובולט לתהליך זה של הפקת לקחים.

נכון הוא הדבר שמהמורות לא מעטות ניצבות עדיין בדרכה של יוזמת החקיקה החדשה, שהמרכזית שבהן מעוגנת בדרישתם של הרפובליקנים ללוות את מסלול ההתאזרחות בפיקוח הדוק ביותר על אזור הגבול שבין ארצות הברית ובין מקסיקו. עם זאת, התייצבותם העקרונית של רוב הקולות במחנה הרפובליקני לצדו של הנשיא במישור עתיר חשיבות זה מאותתת על האפשרות שהחשיבה הפרגמטית והמעשית, שהייתה - עד שנות ה-90 של המאה ה-20 - סימן ההיכר המובהק ביותר של המערכת הפוליטית האמריקנית, עשויה לחזור למרכז הבמה.

לאחר כשני עשורים של שסע דוקטרינרי ואידיאולוגי ושל מלחמת תרבות בין הזרם השמרני ובין האגף הליברלי, מתקבל הרושם שבעקבות המכה הקשה שספגו בבחירות לנשיאות, מוכנים היום נציגים בולטים בסיעת הרוב השמרנית בבית הנבחרים לנטוש את הטוהר הרעיוני ואת הדבקות בדרך, וזאת כדי למצב את עצמם בעמדת השפעה רבה יותר מול ציבורים וקהלים רחבים יותר. לא נותר אלא להמתין ולראות אם שיתוף פעולה חקיקתי זה אכן יהיה הסנונית הראשונה בנתיב המוביל לשינוי פניה של ההוויה הפוליטית והחקיקתית של ארצות הברית.