יו"ר המטות המשולבים של צבא ארצות הברית, הגנרל מרטין דמפסי, הצהיר במסיבת עיתונאים בפנטגון לפני מספר שבועות כי ארצו לא יכולה למנוע את זליגת הנשק הכימי מסוריה. דמפסי, אמר לעיתונאים כי לו היה מעקב מודיעיני מתמשך אולי היה ניתן להתריע מפני אירוע שכזה. עושה רושם שדמפסי שכח כי מאגרי הנשק הכימי מפוזרים על פני כל סוריה ומשימת איסוף מודיעין עליהם, בהשוואה לרמת המעקב אחרי תכנית הגרעין האירנית למשל, היא חסרת כל סיכוי. כשנשיא סוריה המתפוררת בשאר אסד לא יודע מה המצב של כל יחידה ובסיס בצבאו, אז גמור ובטוח שגם ראש אגף המודיעין האלוף אביב כוכבי לא יודע. השבוע, התגאו המורדים בסוריה כי הצליחו להשתלט על בסיס טילי-קרקע אוויר תוצרת רוסיה (אותו תיעדו בווידאו- א.ב) אז מדוע שלא ינסו מחר להשתלט על בסיס נשק כימי כדי להשיג הרתעה מול הצבא הסורי? שאלה נוספת שניתן לשאול היא מדוע מפקד בסיס בצבא הסורי לא ימסור למורדים את המפתחות למחנה תמורת כסף או בתמורה לחייו.
לפחות על פי פרסומים זרים, ניסתה ישראל למתוח בפני אסד "קו אדום" באמצעות תקיפה אווירית של מתקן צבאי בסוריה. ניסיון להעביר לנשיא מסר לבל ינסה להעביר נשק "מפר איזון" לבעל בריתו בלבנון חיזבאללה. אך במזרח התיכון כל קו אדום עשוי לדהות במהירות אם לא מתחזקים אותו, ומה יקרה אם שוב תתבצע הברחת נשק? בהנחה שישראל היא זו שתקפה, האם גם אז היא תפציץ מתקן בשטח סוריה ותסתכן בתגובה של צבא סוריה, אירן או חיזבאללה? גם רוסיה, כפטרון אחרון של משטר אסד, לא התעלמה מהאירוע והעבירה מסר לישראל בכלי התקשורת הגלויים כי הפעולה הזו "מדאיגה מאוד". פעולות נוספות עשויות להוביל את הרוסים לבצע מהלך שלא ישחק בהכרח לכיוון של ישראל.
ממשלת ישראל וצה"ל צריכים לקום היום בבוקר ולעכל כי עוד לפני נפילת בשאר אסד עשוי נשק כימי להגיע לידי גורמים עוינים ואין דרך למנוע זאת. זה יהיה בלתי סביר למתוח קו אדום גם בסוגיה הזו. מי שחושב שניתן להעריך מתי יזלוג החומר הכימי ממחסניו מטעה את הציבור. על פי פרסומים זרים עולה כי הסורים הצליחו לפתח פגז ארטילרי נושא ראש חץ כימי ששוקל קילוגרמים בודדים. לכן אין בעיה להסתיר את החומר הכימי במזוודה ולהיעלם. בישראל כבר שכחו שהייתה מדינה בשם ברית המועצות שהתפרקה ויממה לאחר מכן מפקדים בכירים בצבאה סייעו במכירת נשק מתקדם ותחמושת תמורת כל המרבה במחיר.
מומחי ביטחון בישראל מעריכים כי גם אם יהיה לירושלים או למדינות המערב מידע מודיעיני מדויק על מספר מוקדים שבהם הצליחו המורדים להניח את ידם על מאגרי הנשק הכימי, לא ניתן יהיה לנקוט בפעולה אפקטיבית למנוע את זליגת הנשק, שכן הפצצה של המקום עשויה לגרום להרג אזרחים רבים. התרחיש של העברת אלפי חיילים מברית נאט"ו או צה"ל להשתלט על המאגר, להשמיד ולטהר אותו מחומרים כימיים נשמע כמו תרחיש מסרט מדע בדיוני. משרדי הממשלה, מערכות הבריאות, גופי ההצלה וצה"ל צריכים להיערך לבאות ולא להיות מופתעים שיום אחד ישיגו המורדים את החומר הכימי או במקרה הגרוע יותר, פעילי ארגוני ג'יהאד עולמי ביניהם חברי ארגון אל-קאעדה.
זו בדיוק המציאות האזורית שישראל התקשתה להתמודד אתה לאורך השנים. ממשלות ישראל העדיפו מאז ומתמיד שמעבר לגבולות ישלטו משטרים יציבים. הציפייה הישראלית תמיד הייתה שכל מדינה שכנה תהיה אחראית על המתרחש בשטחה, ופחות שמה לב למה שמתחולל בתוכה. ירדן היא דוגמה מעולה לכך: עד שנות ה-70' הפכה בקעת הירדן לארץ המרדפים. צה"ל רדף חוליות טרור פלסטיניות שיצאו מירדן. בשלב מסוים, החליטו בישראל להחליף דיסקט ולתקוף את הצבא הירדני בסדרת מבצעים נועזים כדי שייטול אחריות על הנעשה בשטחו - וכך היה. מלך ירדן החליט אז לצאת למתקפה נגד הגורמים שערערו על מעמדו במסגרת מבצע שכונה על ידי הפלסטינים "ספטמבר השחור". כחלק מתוצאות המבצע, ההנהגה הפלסטינית עברה לשבת בבירת לבנון ביירות. ממדינה שלא חצצה גדר בינה לביננו, הפכה לבנון למדינה שלא מסוגלת לשלוט על מה שקורה בשטחה.
דוגמה נוספת וטרייה למתח בין יציבות משטר לאופיו הוא מרחב סיני. מצרים לא שולטת במרחב חצי האי ולכן היא גם לא מסוגלת למנוע פעולות טרור שמקורן בשטחה. היום בו השלטון הסורי יאבד אחיזתו במדינה באופן מוחלט הולך ומתקרב. לכן, כל מי שיש לו יד ורגל בהתמודדות מול האיום הכימי צריך לשאול את עצמו האם הוא ערוך ומוכן, ובאיזה היקף. על פי נתוני חברת דואר ישראל עד כה חולקו רק 4.7 מיליון ערכות מגן לאזרחי ישראל. בלתי סביר לחשוב שתוך חודש יחולקו יותר משלושה מיליון מסכות לשאר אזרחי ישראל. האם מדינת ישראל מסוגלת לייצר בפרקי זמן קצרים ערכות מגן בהיקף גדול? האם גדודי פיקוד העורף ערוכים ובאיזה היקף להתמודד עם מוקדים רבים של התקפה כימית? האם מערכות הבריאות מסוגלות לקלוט היקפים גדולים של נפגעי נשק כימי? האם מדינת ישראל ערוכה היטב לטהר תשתיות מים ?כיצד מנהלים שגרה במדינה באירוע המוני שכזה? כל אלו שאלות מדאיגות.
למרות זאת, בבחינת חצי הכוס המלאה, מעלה כי נקודת האור היחידה בסיפור הסורי היא העובדה שהצבא הסורי נשחק ואיבד נכסים משמעותיים. עריקות של קצינים וחיילים, מחזורי הגיוס החדשים נפגעו משמעותית. הצבא לא מתאמן, הציוד לא מתוחזק והוא איבד את אמון העם. בבואו להילחם מול ישראל - הוא יחשוב יותר מפעם אחת.
פרשת הרפז עוד רחוקה מסיום
היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין נענה לבקשת הפרקליט הצבאי הראשי האלוף דני עפרוני לפתוח בחקירת מצ"ח בגין התנהגות שאיננה הולמת קצין נגד הרמטכ"ל לשעבר רב-אלוף (במיל') גבי אשכנזי ועוזרו לשעבר אלוף-משנה ארז וינר. חדרי החקירות אליהם יוזמנו וינר ולאחריו אשכנזי מעוררים את מלוא תשומת הלב. אך חשוב לציין שכפועל יוצא מההתרחשויות שקדמו לחשיפת "מסמך הרפז", ובהסתמך על עדויות וינר ואשכנזי, נראה שחוקרי מצ"ח יידרשו לזמן לפחות למתן עדות את הרמטכ"ל הנוכחי רב-אלוף בני גנץ, את סגנו האלוף גדי אייזנקוט, את הפרקליט הצבאי הנוכחי האלוף עפרוני ואלופים נוספים שנחשפו לפרשה מאחורי הקלעים, ביניהם מפקד חיל האוויר האלוף אמיר אשל, האלוף גדי שמני, האלוף אבי מזרחי ואפילו ראש אכ"א, אלוף אורנה ברביבאי.
מי שחשב שהפרשה הסתיימה וכל מה שנותר הוא פינוי "עצמות יבשות" מהצבא למקום אוורירי ופתוח - טעה. הצבא עומד בפני טלטלה נוספת שעשויה אולי הפעם לשפוך אור חדש על העובדות שידענו עד כה על הפרשה כולה ועל המניעים שלה. כל מי שיהיה בעין הסערה וירגיש את גבו נדבק אל הקיר, יגן על הטעויות שלו כאילו הגן על המורשת שלו. דבר אחד בטוח. ריח הפגר עליו דיבר גנץ עדיין מרחף באוויר והוא עשוי להתחזק ואולי זו לא תהיה הפרשה היחידה שבה יידרש המטה הכללי של צה"ל לעסוק בה בשבוע הבא, כזו שאינה קשורה לאשכנזי, וינר או הרפז.