פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זכאי מחמת השכרות?!

      אדם שהורשע ברצח חברו ובאונס אם הקרבן ערער השבוע על עונשו בטענה שהיה שתוי. ניצב בדימוס דן רונן קורא לקבוע בחוק כי אדם המביא עצמו לשכרות רק מגביר את האחריות למעשיו

      זה קורה שוב – הנימוק "הייתי שיכור" עומד במרכז ערעור על הרשעה בפשע חמור. הפעם המערער הוא אדם שרצח את חברו ואחר כך אנס את אמו של הקורבן.

      הסיפור המחליא, למי שהחמיץ: אחד, אנדריי ליושצ'נקו, שתה עם חבר לשוכרה בבית הידיד. כשהלה ביקש שיעזוב, דקר אותו מר ליושצ'נקו למוות בסכין שנטל מהמטבח. אחר כך ניגש לחדרה של אמו של המת, העיר אותה משנתה, הכה אותה ואף אנס אותה כשכל אותו זמן בחדר הסמוך מוטלת גופת בנה המת. אני מתנצל על התיאור המפורט, אבל הוא חיוני כדי להבין את עומק החוצפה של הרוצח ושל פרקליטיו.

      ובכן, בבית המשפט הורשע מר ליושצ'נקו ברצח ובאונס ונידון למאסר עולם ועוד 12 שנות מאסר. השבוע הגישו עורכי דינו ערעור על העונש. למרות תחושת הבחילה, מומלץ לקרוא את הנימוקים המאלפים שמעלים הפרקליטים בלשון משפטית מנוסחת להפליא. הם מספרים כיצד לאחר ויכוח על עצמת המוסיקה דחף בעל הדירה את ליושצ'נקו מהדירה. "בשל שכרותו חש ליושצ'נקו סכנה מוחשית לחייו, נטל סכין ודקר את ידידו באופן אשר הוביל לקטילת חייו".

      בלשון משפטית קולחת הופכים שכרות למחלת נפש

      תחושת הסכנה, מתברר, לא חלפה כשגופת הידיד הייתה מוטלת על הרצפה ולכן הוא גם הכה ואנס את אמו. "עבירות האלימות והמין אשר בוצעו באמו של המנוח בלתי נתפשים על ידי המערער", כותבים עורכי הדין המלומדים, "והוא חש זעזוע עמוק וסלידה מעצמו, אולם בעת שביצע אותן הוא היה שיכור ולא אחראי למעשיו".

      הנה לנו, בלשון משפטית מלומדת, קלה וקולחת, כיצד הופכים שכרות למחלת נפש כאילו אין שום הבדל ביניהן, שתיהן פוטרות את העבריין מאחריות למעשיו. הגיע הזמן לשים קץ לאי השפיות של החוק בסוגיה זו. הגיע הזמן לקבוע בחוק עצמו כי אדם המביא עצמו לידי שכרות לא רק שאינו פטור מאחריות למעשיו, אלא שאחריותו כבדה יותר משום שעשה זאת בזדון. המבקש להקל בעונשו של עבריין בנימוק שהיה שיכור, כמוהו כמי שמבקש לפטור אותו מעונש על הריגת עובר אורח במכוניתו, בנימוק שנהג בעיניים מכוסות. מי ששותה לשוכרה מגביר את הסכנה הנשקפת ממנו והוא עושה זאת בדעה צלולה ובכוונה תחילה.

      הרוצח הנתעב והאנס המחליא המתגונן בטענה שהיה שתוי, איננו שונה בהרבה מרוצח הוריו המבקש את רחמי השופטים בטענה שהוא יתום. מה הצעד הבא של פרקליטיו? לדרוש לשלוח אותו לטיפולים בסדנת אלכוהוליסטים אנונימיים?

      הכותב הוא ניצב בדימוס, מפקד המחוז הצפוני בשנים 2004-2007, ולשעבר ראש אגף מבצעים