בשעה שאמצעי התקשורת מלאו דיווחים ממקורות זרים על תקיפה ישראלית, שכוונה נגד שיירה של אמצעי לחימה מתקדמים שעשתה את דרכה מסוריה ללבנון, בחרה ירושלים הרשמית לשמור על זכות שתיקה. דווקא הסורים היו אלו שהודו כי אכן תקיפה שכזו בוצעה, אך כדרכם בקודש, טענו כי המטרה שהותקפה היתה מרכז מחקר מדעי בקרבת דמשק, שאין לו דבר וחצי דבר עם אמצעי לחימה מתקדמים שהיו בדרכם לידי ארגון חיזבאללה בלבנון. כך בדיוק נהגו, כזכור, הסורים לפני שש שנים בעקבות תקיפת הכור האטומי שהקימו בצפון המדינה. גם אז הם דיווחו על תקיפה ישראלית, וגם אז טענו כי מדובר במבנה נטוש ולא בכור אטומי.
אבל למרות ההודעה מדמשק לא נראה כי למי מהצדדים יש אינטרס להסלים את המצב המתוח ממילא בצפון ולפתוח חזית חדשה. אחרי הכל, בשאר ונסראללה שקועים עד צוואר בחזית עימות חשובה יותר - החזית הפנימית בסוריה, שבה מנהל בשאר אסד, בעזרת חסן נסראללה, קרב לחיים או למוות נגד אויביו.
הפעולה הישראלית שבוצעה, כך על פי מקורות זרים, נגד משלוחי נשק מתקדם שעשו את דרכם מסוריה לחיזבאללה - ואין זה משנה כרגע היכן בדיוק היא התבצעה - ליד דמשק או קרוב לגבול הסורי-לבנוני - היתה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. שהרי מאז מלחמת לבנון השנייה עברו מסוריה ללבנון, תחת עיניה הפקוחות של ישראל, עשרות אלפי טילים מתקדמים, שהעצימו את יכולותיו של חיזבאללה. מפעם לפעם נהגו בכירים ישראלים לאיים כי ישראל תפעל כדי למנוע מן הסורים להעביר נשק מתקדם לידי חיזבאללה. אלא שבפועל נמנעה ישראל מכל מעשה ושחקה עד עפר את כושר ההרתעה שלה בסוגיה זו.
לסמן קו אדום שאין לחצותו
אבל נראה שהפעם המדובר בחציה של קווים אדומים בעבור ישראל. ראשית, משום שמדובר באמצעי לחימה מתקדמים, או "שוברי שוויון" כפי שמכנים אותם המקורות הזרים. שנית, משום שברור לכל שהצעד הבא של הסורים ושל חיזבאללה עלול להיות העברה - ביוזמת בשאר ואפילו אולי שלא לרצונו - של אמצעי לחימה כימיים מדמשק לביירות. לכן חשוב לסמן כבר עתה קו אדום ומרתיע, שאותו אין לחצות. אם זהו המצב, הרי הצעד המיוחס לישראל היה צעד במקומו, וגם אם בא באיחור, הרי מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא.
ירושלים ניצלה אפוא את חולשתו של בשאר ואת העובדה שהיה שקוע במלחמה מבית בתוככי סוריה, ולפיכך שישראל היא הדבר האחרון שמעסיק אותו. מתקפה ישראלית נקודתית שכזו, אם אכן התרחשה, לא מעלה ולא מורידה. לכן המהלך המתבקש מבחינת בשאר אל-אסד הוא להתעלם לפי שעה מהדיווחים בתקשורת על הפעולה הישראלית ולהמשיך במלחמה האמיתית מבחינתו במתקוממים נגדו.
מבחינתו של חיזבאללה הסיפור מורכב הרבה יותר. הארגון נתון ממילא זה כמה שנים ב"מלחמה חשאית" עם ישראל. במסגרתה הארגון אינו נוטל אחריות פומבית לפיגועי הטרור נגד יעדים ישראליים ברחבי העולם, וישראל מצידה מעולם לא נטלה אחריות להתנקשות בחייו של עימאד מורנייה, מפקדו הצבאי של הארגון בדמשק, לפני כמה שנים. העיקר מבחינת הצדדים הוא שהגבול בין לבנון לישראל נותר שקט. קבלת התכתיב הישראלי, ולפיו ירושלים לא תשלים עם העברת ציוד מתקדם מסוריה לידי חיזבאללה, היא דבר בעייתי שהארגון יתקשה לעמוד בו. כך או אחרת, סיפור הפעולה הישראלית, אם היתה בכלל, נגד סוריה וחיזבאללה, תם אך לא נשלם.