פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      גזענות ושנאה בלב הקונצנזוס

      לפיד עם ה"זועבי'ז", גדעון סער וגם אוהדי בית"ר - עלי חיידר סבור שבמפלגת "עוצמה לישראל", שלא נכנסה לכנסת, יכולים להתנחם בכך שיהיה ייצוג נאמן לערכיה בתוך הממשלה

      אחת האמירות המפורסמות ביותר של פרופ' ישעיהו ליבוביץ', שנחקקה בתודעה הציבורית היטב, היתה בעקבות החלטת הממשלה לגרש מאות אנשי חמאס ללבנון בתחילת שנות ה-90. בהתייחסו למחנה השמאל שתמך בהחלטה, אמר אז ליבוביץ': "יש אנשים שבשעת מבחן מתגלים כסמרטוטים". אין תיאור הולם יותר את התבטאותו של יאיר לפיד, ראש מפלגת "יש עתיד" לפיה לא יצטרף לבלוק חוסם עם "הזועבי'ז", מאשר אמירתו של קול המוסר הישראלי, פרופ' ליבוביץ' המנוח.

      "סמרטוטים בשעת מבחן": דברי פרופ' ליבוביץ' ב-1992

      לא צריך להיות מופתעים מאמירתו של לפיד. היו כמה סימנים ואותות אזהרה שכבר שידר לכל עבר עוד טרם הבחירות. למשל - השקת קמפיין הבחירות בהתנחלות אריאל, ורצונו לכלול את האזרחים הערבים במה שמכונה "שוויון בנטל", מבלי שהוא מוכן לדבר אליהם או להיות שותף איתם. יתרה מכך, בהגדירה את עצמה, מצהירה מפלגת יש עתיד: "אנחנו, המעמד היצרני במדינת ישראל; המעמד שעובד, משלם מסים, מתגייס לצה"ל ומשרת במילואים - אבל אינו מצליח לגמור את החודש".

      כלומר, מטבע הגדרתה, באופן אינהרנטי, לא רק שהמפלגה מתעלמת מזכויותיהם של האזרחים הערבים המוחלשים - אלא ניתן להבין שהיא מאשימה אותם בחומרת מצבו של מעמד הביניים. ואם לא די בכל זאת, הרי במתן האמון בנתניהו ובליברמן ובמדיניותם, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, מאמץ לפיד את מדיניותם נגד האזרחים הערבים כפי שבאה לידי ביטוי במשנתו הסדורה של ליברמן - "בלי נאמנות אין אזרחות" - ובחוסר רצונם לקדם את המשא-ומתן עם הפלסטינים.

      "לא ציוני" - כלומר, ערבי

      התבטאות דומה לזו של לפיד השמיע שר החינוך גדעון סער, מיד עם פרסום מדגמי הבחירות, בקוראו "לכל המפלגות הציוניות להצטרף לקואליציה". כלומר שכל המפלגות הלא-ציוניות (הכוונה לערביות בלבד, לא לחרדיות) יוותרו בחוץ. התבטאויות אלה של לפיד ושל סער הדהדו גם מגרונותיהם של אלפי אוהדי בית"ר ירושלים בסוף השבוע האחרון באצדיון טדי, שצעקו יחדיו "אין כניסה לערבים", כאות מחאה על צירוף שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה.

      מכל המקרים האמורים, ניתן להבין עד כמה הגזענות והשנאה עמוקות וחריפות, הן ברמת המנהיגות ואנשי הציבור, והן ברמת הציבור הרחב. אלו מזינים זה את זה, ומהווים מעגל קסמים בלתי-פריץ במציאות הפוליטית והחברתית הקיימת. כמו כן, ניתן להבין עד כמה הערכים שוויון, צדק, הוגנות, מתן הכרה ושותפות כמעט ואין להם קיום במרחב הציבורי, ובמקומם נתקבעו דפוסי ההתקפה המילולית והפיזית נגד הציבור הערבי. תופעות הגזענות, השנאה, ההדרה והזלזול הפכו להיות בנות בית בחברה בישראל. זאת ועוד, מן הראוי להזכיר כי תופעות של טוהר הדם ואי קיום קשרים עם עמים אחרים ותחושת הגלותיות וההסתגרות הן תופעות מסוכנות שבמהירות יכולות להידרדר לאלימות נגד האחר והשונה.

      דווקא מפלגת "עוצמה לישראל", בראשות מרדכי בן אריה ואריה אלדד, שהבליטה במהלך קמפיין הבחירות את עוינותה ותוקפנותה כלפי הציבור הערבי ומנהיגיו אך לבסוף נכשלה בקלפי - יכולה כעת לרוות נחת מכך שרבים מאלה שהתגאו בסיסמאות מכובסות כמו "פוליטיקה חדשה" יכולים למלא את ייעודה בעוצמה יותר גדולה, מלב הקונצנזוס ומתוך הממשלה.

      הכותב, עו"ד עלי חיידר, הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי