כן לשרת

חוק טל המביש עבר בכנסת וגרר אחריו גל של מחאות קשות מצד מילואימניקים טובים שקראו להחזיר את פנקסי המילואים. מצד אחד הדבר משמח, ישנם עוד אנשים שאינם אדישים לזוועות של שלטון הכנסת, אך מצד שני, הדבר מדאיג מאד, ההשתמטות הפכה תרופת פלא.

לפני כשנתיים וחצי הקמתי ביחד עם מספר חברים את תנועת התעוררות. התנועה קמה בעקבות אימוץ דו"ח ועדת טל על ידי ממשלת ברק. במשך התקופה הפגנו, הקמנו אוהלים, החתמנו עצומות ואפילו שבתנו רעב במשך שמונה ימים. הדבר הכי טבעי לכאורה היה שאנו נקרא להחזרת פנקסי מילואים ונגיד "לא עוד". כל עוד האפליה נמשכת, כל עוד החרדים לא נושאים בשום נטל, אנו לא נשרת יותר, אבל לא עשינו זאת.

אני האחרון שצריך לשכנע אותו בדבר החוסר לגיטמיות של חוק ההשתמטות, ואף על פי כן, אני קורא לשרת. לשרת בעוז ולא לוותר על הדבר היחיד שגורם לעם ישראל להיות מה שהוא – ערך השירות והתרומה למדינה. בכל חברה יש את התפוחים הרקובים אשר ממהרים לנצל חולשה כדי להחדיר את הרעל שלהם. כאלה הם הסרבנים אשר מנצלים את המבוכה החברתית כדי לקרוא להשתמטות, כאלה הם עשרות אנשים שאני מכיר שמחכים מרגע שקמה התעוררות ביקשו שנקרא להחזרת פנקסים כי פשוט לא בא להם לעשות את זה לבד.

אני מאמין שאדם, במיוחד מנהיג, מאבד את הלגיטימיות שלו ברגע שהוא אומר "אני לא". הדרך להניע תהליכים בחברה היא קודם כל לומר "אני כן, אבל", כלומר אני עושה, ואמשיך לעשות אבל אני דורש את הזכויות שלי. תמיד טענתי שהדבר הכי מסוכן בפעולות הסרבנים-משתמטים הוא שמעתה כל אחד ימצא לעצמו את התירוץ למה לא לשרת. יהיו כאלה שיגישו שזה בגלל השטחים, יהיו כאלה שיאמרו שזה בגלל החרדים ויהיו כאלה שיגידו שזה בגלל צבע המדים. לומר למה לא זה תמיד קל ותמיד ניתן למצוא סיבה. אבל זו לא דרכנו. אנחנו יותר טובים. ואל תאמינו לכל אלה שטוענים שהם פורצי הדרך ורואי האור, הם פשוט החלשים ביותר, אלה שלא מבינים דמוקרטיה מהי.

הדמוקרטיה היא שיטת משטר בה החופש של הפרט הוא גבוה מאד. למעשה מותר לו לעשות הכל, כל עוד זה במסגרת החוק. זה נראה לנו כל כך טבעי, עד שכל אחד מאתנו נוטה לכופף את הדמוקרטיה מתי שנוח לו. יש כאלה שעוברים את המהירות המותרת, יש כאלה המעתיקים תוכנות ויש כאלה המצפצפים על חוקי מס ההכנסה. גם בזה צריך לטפל, אבל כאשר התופעה מתחילה להתרחב ורבים מוצאים בסרבנות ובהשתמטות דרך לגיטימית להביע את המחאה הדמוקרטית, אז אנו בבעיה.

אני לא מציע לעזוב הכל ולהתייאש, להפך אני מציע לפעול ולפעול בנחישות להחלפת אותם פוליטיקאים אשר מנסים להרוס לנו את העתיד. פנינו לבג"ץ אך אני יודע שזה לא מספיק. רק ברגע שאותם 120 פוליטיקאים, ברגע שהם יעופו מאותו משכן, נוכל לשנות חוקים ולקדם את החברה, אך לא בדרך של השתמטות אלא בדרך של הצבעה המונית, כנגד ההשתמטות, בעד חלוקת הנטל ובעד עוד הרבה דברים שקצרה כאן היריעה, אבל גם אותם צריך לעשות בדחיפות. אני יודע שהדבר היחיד שהיה קורה אם לא הייתי משרת הוא שהחברים שלי בצוות היו צריכים לקום לעוד שמירה בלילה והנטל עליהם היה גדל עוד קצת, מביא גם אותם אל סף שבירה.

חוק טל הוא סימפטום מסוכן לדרך בה מתנהלת הפוליטיקה שלנו, זה לא סימפטום ראשוני, הגוף כבר חולה, חולה מאד. הדרך היחידה להבריא אותו היא לקחת אחריות ולהיות מעורבים כמה שיותר בתהליך.