היהודים אשמים, כמובן

בזמן שבריטניה ואירופה אינן יודעות כיצד להתמודד עם הסכנה המאיימת על היבשת - הפיכתה הזוחלת לח'ליפות איסלמית - נמצאו האשמים לרפיסות המערב שאיבד את האינסטינקטים ההישרדותיים שלו: היהודים, כמובן. ב-1943, שעה שמחצית אירופה חרבה, פרסם ה"דר-שטירמר" קריקטורה שציירה את היהודי בדמות שטן המביט על חורבן אירופה מעשה ידיו. זה לא הנאצים, אמרה הקריקטורה, אלא היהודים. לא הטרור הפלסטיני הרצחני שגבה אלפי קורבנות יהודים, אלא תאוות הדמים של ראש ממשלת ישראל הניעה אותו להשתמש בדם פלסטיני לבניית חומת המגן של ישראל.

זה לא מקרה שהקריקטורה פורסמה ביום השואה הבינלאומי. משנות ה-50 התפשטה בשוליים האירופיים הכחשת השואה, במקביל להפיכת היהודים לנאצים ואת הפלסטינים לקורבנותיהם. למעלה מחצי מאה עברה והשוליים היו לנחלת המרכז. גם אם השואה (עדיין) אינה מוכחשת, היהודים מוצגים כתליינים. האירוניה האכזרית היא שישראל משמשת כיום כמוצב קדמי של המערב כולו במאבקו מול האיסלם הרדיקלי. אבל באירופה משלים את עצמם שאם רק יבדלו עצמם מישראל, יינצלו מהקטסטרופה.

באופן פרדוקסלי, האנטישמיות החדשה התעצמה עשרות מונים דווקא מאז הסכמי אוסלו. הניסיון הנואש לעשות שלום עם שכנינו חיזק בעיקר את הנרטיב הפלסטיני, שנשען על שקרים רבים, בעוד שהאמת שלנו נותרה מבוישת.

מה הסיכוי שה"סנדיי טיימס" - המפרסם קריקטורה של נתניהו כמי שעצר את תהליך השלום באמצעות דם פלסטיני - כיתר העיתונות העולמית, מבין מה מתרחש באזורנו? זאת אינה רשלנות גרידא, אלא עצלות מחשבתית המסרבת להכיל מציאות מורכבת, להיכנס בעובי המיתוסים האזוריים, בהבדלי הניואנסים הדתיים, לעומק מערכות החינוך והתקשורת של העמים. מי צריך את זה, אם אפשר להאשים את היהודים?

טוב שבעליו של ה"סנדי טיימס", רופרט מרדוק, התנצל; אבל ראוי להתעכב על תגובת העיתון ביומיים שקדמו להתנצלות: "זה לא אנטישמי, אלא מכוון רק נגד נתניהו". הומור בריטי. מדובר בראש ממשלת מדינת היהודים, המתואר כקצב צמא דמים ביום השואה הבינלאומי. המרית שאוחזת הדמות בידה נראית כחרב נוטפת דם, במסורת הדימויים של האנטי-כריסטוס.

האמת היא שב-20 השנים האחרונות ניסינו להקים בניין של שלום, אבל בכל פעם שהתקרבנו יותר, הוסיפו הפלסטינים עוד קורבנות ישראלים לבניין התהליך המדיני, מין מקדש פגאני שעל שער הכניסה שלו נכתב "שלום" ובצדו שלט תודה לאירופה.