בין ברלין לירושלים: להאיר את הנס המדעי

לפני כחודש הוזמנתי לדיון שולחן עגול בגרמניה במסגרת התייעצות ממשלות גרמניה וישראל. הדיון הוקדש לשיתוף הפעולה הישראלי-גרמני במדעים המדויקים ובמדעי הרוח והחברה, בו השתתפו ראש הממשלה הישראלי מר בנימין נתניהו, קנצלרית גרמניה ד"ר אנגלה מרקל, חמישה מדענים ואקדמאים – ישראלים וגרמנים.

מניעת השתתפותה של אקדמאית ישראלית בדיון ברגע האחרון מסיבות פוליטיות – סקנדל שקיבל כיסוי נרחב על ידי התקשורת הגרמנית והישראלית – האפילה על הפגישה. למרבה הצער, אפיזודה זו גרמה לישראל להראות – ולא בפעם הראשונה – כמגוחכת בעיני הציבור הגרמני, וכתוצאה מכך חשיבות הפגישה והרקע לשיתוף הפעולה הגרמני-ישראלי במדעים לא אוזכר בעיתונות כלל, כמו גם פרטי המפגש עצמו.

כאזרחית גרמנית החיה ועובדת בישראל ומלמדת באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, הוזמנתי להשתתף בדיון. אני שעטנז של שתי המדינות והתרבויות, גרמניה וישראל. כמו כן, עבודתי כהיסטוריונית של המדע עוסקת בין היתר ביכולות המדע ובמדענים מגרמניה הנאצית ובחבלי הלידה הקשים של שיתוף הפעולה המדעי שבין ישראל וגרמניה. לימוד?יי בנושאים אלה האירו את ההישגים יוצאי הדופן של מדענים גרמנים-יהודים בשליש הראשון של המאה ה-20 כתופעות גרמניות – כמו גם יהודיות. תופעות אלה מדגימות את האופן בו הרס החיים היהודים וההשכלה בגרמניה השפיע על מגוון תחומי מחקר, את השותפות של מדענים לא-יהודים רבים בפשעים נאציים ואת בידודם הבינלאומי שלאחר מלחמת העולם השנייה. כשמביטים מפרספקטיבה זאת על הדברים, תחילתו של שיתוף הפעולה המדעי שבין ישראל וגרמניה לאחר מלחמת העולם נראה כנס המחייב אותנו בהארתו ולא בהאפלתו.

לאחר מלחמת העולם השנייה התחיל שיתוף פעולה על-ידי קומץ של מדענים ישראלים וגרמנים עצמאיים, וזאת כנגד התנגדותם הנחושה של עמיתיהם לעבודה בישראל. הצעתם המקורית של הישראלים התנתה את שיתוף הפעולה עם המדענים הגרמנים בכך שיכלול רק את אלו שהיו אנטי-נאצים או השתייכו לדור הצעיר יותר. אולם, הצעה זו לא יכולה הייתה להתממש; בפועל – היה זה בלתי אפשרי. למרות מכשולים רגשיים ופוליטיים – כמעט כל מדען גרמני היה מעורב בפעולה אנטי-יהודית או בפשעים נאצים אחרים ומדענים ישראלים רבים חוו באופן אישי את השואה – שיתוף הפעולה המדעי החל מוקדם, עוד לפני התפתחותם של היחסים התרבותיים והדיפלומטיים שבין שתי המדינות. שיתוף הפעולה בתחומי מדעי הרוח והחברה החל בשלב מאוחר הרבה יותר.

שיתוף פעולה זה היה גורם חשוב בחיזוק הממד הבינלאומי במדע עבור שתי המדינות ושיחק תפקיד חשוב בקשרי המדע הישראליים עם אירופה. שיתוף הפעולה תרם למחקר ברמה גבוהה בשתי המדינות. הוא המשיך אף במשך תקופות של שערוריות פוליטיות וניכור בין שתי המדינות. אף על פי זיכרון השואה ומלחמת העולם השנייה, היחסים בין מדענים ואקדמאים גרמנים וישראלים התפתחו והתעצמו באופן יציב במשך השנים, עד כדי כך שגרמניה היא כעת השותפה השנייה החשובה ביותר של ישראל, אחרי ארצות הברית. דיון השולחן העגול בברלין שיקף את החשיבות ששתי הממשלות מייחסות לשיתוף פעולה זה.

למרות העובדה כי במפגש שנערך בברלין האקדמאים הישראלים ואני ביטאנו את דאגתנו ואת מחאתנו כנגד מניעת השתתפותה של עמיתתנו בגין סיבות השונות מסיבות אקדמאיות או מדעיות גרידא, הדיון שהתקיים ברמה גבוהה התמקד בנושאים מדעיים ואקדמאיים. ההצגות הקצרות של המשתתפים נקטעו תכופות בשל שאלות והערות של ראשי המדינות. כולנו הסכמנו כי שיתוף הפעולה היה פורה למחקר בעבר ובהווה, וכי חלק מעבודה זו מהווה את שיא החדשנות המדעית בגרמניה ובישראל. בנוסף, שיתוף פעולה זה, שכולל גם אקדמאים צעירים, פתח במובנים רבים אופקים תרבותיים חדשים לחוקרים.

חשוב לחזור ולציין כי שיתוף פעולה חשוב זה התפתח והצליח למרות היסטוריה של מתח פוליטי ושערוריות בין המדינות, ותקוותי היא כי הוא ימשיך לעשות כן גם בעתיד.


פרופ' אוטה דייכמן היא ראש מרכז ז'אק לאוב להיסטוריה ופילוסופיה של מדעי החיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב