להוציא את השואה מהגטו

העיסוק בשואה במערכת החינוך בישראל וכן בקרב כלל האוכלוסיה מצטמצם פחות או יותר ליום אחד בשנה - יום השואה - או לכל היותר יומיים, אם לקחת בחשבון גם את יום השואה הבינלאומי, החל היום (ראשון).

מקומה ה"טבעי" של השואה במסגרת מערכת החינוך, ואף מחוצה לה, הינו כאסון טראגי בהיסטוריה של היהודים, הנלמד כחומר חובה לבגרות. בתוך העיסוק בטרגדיית השואה, ניתן מעט מדי מקום לחיים - לאנשים שחיו את חייהם על רקע השואה והצליחו לשרוד: אהבו, רעבו, התרגשו, התלבטו, יצרו, חלמו ורבים מהם גם ניצלו. כמו כן, ניתן מעט מדי מקום להיבטים הערכיים, המוסריים והחינוכיים שניתן להפיק מפרק אפל זה בתולדותינו.

לצערנו, דור שלם בישראל של היום אינו מחובר באמת לשואה ולערכי החיים הגלומים בה. בני הנוער מעדיפים לבלות את שעותיהם מול הטלוויזיה, המחשב והאייפון. בתוכניות הריאליטי יש הרבה יותר חיים, אז מי רוצה להתעסק במוות? העניין הוא, ששואה אינה רק מוות. שואה היא חיים. השואה אינה רק סממן לסבל ולטרגדיה שעבר העם היהודי, אלא דוגמא לעוז הרוח ולתעצומות הנפש של יחידים וקבוצות כאחד.

השואה אינה שיעור חובה ונקודת זכות לבגרות במסגרת לימודי היסטוריה, היא הרבה יותר מכך. ואת הדבר הזה עדיין לא השכילו להבין במערכת החינוך בישראל. על משרד החינוך לפעול במגוון מישורים, כדי שהצעירים של היום באמת יזכרו "מה היה שם", אבל ייהנו גם מדרך הלימוד ויתחברו אל המהות.

ניתן לעשות זאת באמצעות שיפור ושדרוג דרכי הלמידה של השואה בבתי הספר, הכנסת השואה כשעת חינוך שבועית ללימוד כישורי חיים באמצעות השואה, באמצעות קיום טקסים הכוללים מלבד סיפורי כאב ועצב, גם סיפורים אנושיים ונוגעים ללב מחיי היומיום. סיפורים מצחיקים, אופטימיים, כאלה שיחברו את התלמידים אל ההתמודדות והחיים היומיומיים של נערים בני גילם שחיו ואהבו וחלמו ממש כמותם, למרות התקופה הקשה לתוכה נקלעו.

צריבה תודעתית אחרת בתחום השואה בהיבט החינוכי תתרחש באמצעות מתן דגש על סיפורי החיים היומיומיים בשאלות על ערכים, מוסר, רוח, הומניות וזהות - זאת בשפה צעירה וקצבית ובאמצעים הטכנולוגיים החדשניים, המאפיינים את הדור הצעיר.

בתי הספר צריכים ללמד את נושא השואה לא רק דרך לימודי היסטוריה בהם התלמידים משננים את הסיפורים כאוסף תאריכים, נתונים ועובדות המלמדות על התוצאה – ההשמדה, אלא כאירוע מכונן שניתן להפיק ממנו תובנות באשר לכישורי חיים נדרשים, להשליך מתוכו על דילמות בחיי היום-יום ועל ההתמודדות של בני הנוער עם מצבי קיצון, אז כהיום.

לא רחוק היום בו לא יהיו עוד ניצולים לספר בגוף ראשון את שעברו. משרד החינוך ומדינת ישראל חייבים להיערך לכך. עלינו להפוך את השואה לחווייה נגישה יותר לצעירים ובני נוער וכן לקהל הרחב, לא רק ביום השואה הממלכתי, על מנת שזיכרון השואה ייוותר גם בעוד 200 שנה כסיפור היסטורי שיש ללמוד ממנו על החיים.

הרב אברהם קריגר הוא מייסד וראש מכון "שם עולם" בכפר הרא"ה, העוסק בסוגיית ההתמודדות בתקופת השואה