במוצאי יום הבחירות, בדרכי חזרה מאולפן הטלוויזיה של ?ישראל היום?, נסעתי עם נהג מונית צעיר וחביב. הוא סיפר כי ב-2009 הצביע לקדימה והפעם ליש עתיד. לדבריו, הוא בחר בלפיד כי ברשימתו לא היה שום חבר כנסת - כולם חדשים ורעננים. הסבר שמתאים גם למפלגת הבית היהודי. אך מה חבל שההסבר מתיישן מיד לאחר ההשבעה לכנסת.
מתברר שההצלחה הגדולה של יש עתיד ושל הבית היהודי יסודה בקליטת התחושה של אנטי-ממסדיות שפשתה אצל צעירים רבים בישראל, ובעיקר בערי המרכז. תחושה זו ניזונה מביקורת חריפה כלפי נבחרי הציבור, התנהלותם ומידת יושרתם, שלא להזכיר את פליליותם. הדימוי של חברי הכנסת מצוי בשפל בלתי רגיל, לצערי לא תמיד בצדק. הביקורת על התנהלות הכנסת השתלבה יפה עם רוח נעורים שנשבה בין עצי שדרות רוטשילד, והובילה ממחאה חברתית להצבעת מחאה פוליטית.
לא פעם, במהלך מערכת הבחירות, סברתי שהחברה הישראלית מצויה בין שתי תוכניות ריאליטי, "הישרדות" ו"מאסטר שף". המסרים של הזוכים בבחירות היו קליטים, עמומים, קצרים ובעיקר טעימים. מסרים המיועדים לכולם.
האחראים לליהוק לא היו מסוגלים למצוא מועמדים טובים מאלה שהשתתפו. אילו שלי יחימוביץ' רק היתה משדרת פחות מרירות ואנרגיות שליליות, גם לה הייתה הצלחה משמעותית.
עתה, כשאוויר הפסגות מתחיל להתפוגג ויש לפרוט לפרטים קטנים את הסיסמאות, נוכל לבחון את מידת רצינותם ובעיקר את יכולת הביצוע של שרים חדשים. בכל משרד ממשלתי שבראשו עמדו שרים בעלי יכולת עשייה, נראו תוצאות של ממש בשטח; במשרדים שבראשם עמדו שרים בעלי מנטליות סקטוריאלית, היו ההישגים דלים. לנתניהו יש הכישרון והיכולת לבצע רפורמות מרחיקות לכת, הוא צריך רק את השותפים המתאימים.
בדרך הקשה להקמת הממשלה, יש לקוות שניחוח הבחירות לא יוביל את ראשי המפלגות המבקשות להשתתף באחריות הלאומית להתעקש על דרישות בלתי ישימות ולגרום לכאוס פוליטי. לפיד נבחר להיות עוגן מרכזי בפוליטיקה החדשה בישראל. אפילו נפתלי בנט, מנהיג הציונות הדתית, מוכן לפתוח לדיון מחודש את הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, רק כדי שלפיד ילחץ על כניסתו לקואליציה. בעתיד הקרוב הוא יסכים גם לדון בשתי מדינות לשני עמים, בדיוק ברוח הצעתו של נתניהו.
לפיד יכיר גם הוא בצורך להתגמש כשיגלה שהסיסמה "שוויון בנטל" קלה לביטוי, אך קשה מאוד לביצוע. על אנשים נחושים באמונתם אין להלך אימים. השוויון בנטל מצריך תהליך ארוך וסיזיפי, ומסופקני אם קדנציה אחת תספיק. יש לקוות שבקדנציה הבאה לא תקום מפלגה חדשה, שתטען לבעלות על השוויון בנטל, והקולות הצפים יעברו אליה.
בישראל, משום מה, יש תמיד פער בין החזון למימוש. יש אומרים שמדובר בביטוי לאינטליגנציה גבוהה, ויש אומרים שמדובר בגמישות רעיונית במקום שאף פעם לא היה חזון אמיתי. בין כך ובין כך חשוב לאחד את כל הכוחות למען המדינה, כאמור בשירו של נתן אלתרמן: "בעולם כה אומרים: היהודי עשה חיל/ זהו עם שכבש מדינה לו בדם/ אבל אנו יודעים את הסוד/ המדינה חייבת לכבוש את העם".