פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תקופת הסוס והעגלה

      דיני הבחירות מעולם לא נראו מנותקים יותר מהמציאות. בדור הציוצים והפייסבוק ממשיך החוק הישראלי להתנהל בכבדות על גבי סוס ועגלה. הידרשותו היומיומית, לא אחת מכמירת הלב, של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לצנזור חומרי תעמולה ולהטלת "וטו" על מסיבות עיתונאים נראית כלקוחה ממחוזות הקרמלין וה"פראבדה". ההיגיון שעומד מאחורי דיני הבחירות נותר בעינו: הענקת שוויון הזדמנויות אמיתי לכל המתמודדים. אך כל המעורב ולו במקצת במערכת הבחירות יודע ששוויון כזה קיים רק באגדות.

      אליקים רובינשטיין בדיון ועדת הבחירות בנושא פסילת מפלגות ומועמדים, דצמבר 2012 (עומר מירון)
      יו"ר עדת הבחירות המרכזית, השופט אליקים רובינשטיין (צילום: עומר מירון)

      חוקי מימון הבחירות מעניקים יתרון בולט למפלגות קיימות ומותירים סיכויים כמעט אפסיים לרשימות חדשות ונטולות אמצעים, שמקפידות לשמור על החוק.

      פיגור המחוקק בהתאמת החוק למציאות הפך רבים מסעיפי החוק ל"אות מתה". לעיתים מגיע הדבר כדי גיחוך ממש. בשעה ששלטי חוצות אימתניים מתנוססים בכניסות לערים, ועשרות סרטי תעמולה, חלקם עולים כדי הסתה של ממש, מופצים ברחבי האינטרנט, ממשיך החוק להתייחס לאינצ'ים ולסנטימטרים של מודעות המודבקות על לוחות המודעות, אמצעי פרסומי שכבר מזמן אבד עליו הכלח.

      זהו אנכרוניזם במירעו. שדה הקרב העיקרי, הרשתות החברתיות, האינטרנט והטלפונים החכמים, פרוץ לחלוטין, למרות קריאות חוזרות ונשנות בעשור האחרון לתיקון המצב החקיקתי.

      לנוכח מציאות זו עולה חשש לניגוד עניינים מובהק: ח"כים, מימין ומשמאל, התאחדו כדי למנוע עשייה חקיקתית מתבקשת, שעשויה לפגוע בהם ובמפלגותיהם.

      בעידן המודרני יש לתהות אם אמנם יש עוד מקום להטלת מגבלות על תעמולת בחירות. הטרם הגיעה השעה לתת לציבור הבוחרים אשראי גדול יותר? רוב הציבור אינטליגנטי דיו כדי להבחין בין מקסמי שווא תעמולתיים וספינים חלולים לבין מסרים אמיתיים.

      במקום לעסוק בטפל ובקטנות, הגיע הזמן לבחינתם המחודשת של כל דיני הבחירות והתאמתם למאה ה-21.

      זו, אם לא שמתם לב מחוקקים יקרים, כבר הגיעה לפני 13 שנה. עדיין לא מאוחר לקבל את פניה.