היום ילבש הבית שלי חג. בפעם האחרונה שהתרחש "חג הבוחר" הייתי אם לשלושה ילדים צעירים מכדי להבין את ההתרגשות סביב העניין. יצאתי מהר מהבית, בחרתי, חזרתי. הפעם זה מרגיש אחרת. אני מתעוררת ליום הבוחר אמא לארבעה ילדים שרובם כבר עומדים על דעתם, ילדים שהסתובבו איתי בתקופת המחאה החברתית בינות האוהלים, שכבר קוראים כותרות עיתונים ומבקשים הסבר, ילדים שזה אך לפני חודשיים הסתגרו רועדים בחדר המוגן ושאלו אותי: "אבל אמא, למה"?
היום נרשה לעצמנו להתעורר לאט ובנחת, בכל זאת הכל יהיה יותר רגוע, יתנהל על מי מנוחות. ואחרי שנתעורר נאכל את ארוחת הבוקר המסורתית של שבת, למרות שהיום לא שבת אבל כמו, ובכל זאת הכל ירגיש חגיגי, מרגש. השאלה "אז מה עושים היום" לא תיזרק לחלל האוויר כי היום הזה תוכנן בקפידה והוקדשו לו דקות ארוכות של הסבר.
"היום הולכים להצביע ביחד עם אמא," תכריז בת ,7-ה ובת ,3-ה החקיינית הכפייתית, תגיד: "גם אני רוצה להצביע! אני יודעת להצביע, גילה הגננת תמיד אומרת: בבקשה להצביע"!
ובן ה-14, זה שהתחיל רק השנה ללמוד אזרחות, זה שאתמול ישב מולי וקיבל הסברים מפורטים על ימין ועל שמאל, יבין שלמרות זמן הפייסבוק שהתפנה לו ככה בלי להתאמץ באמצע השבוע הוא יתלבש ויבוא איתנו להצביע, כי אני ביקשתי ממנו, אבל לשם שינוי אחרי שנצביע הוא לא יקטר ולא יתלונן אלא יודה לי, הילד הסקרן והדעתן שלי. כי שם, בקלפי שנמצאת בבית הספר היסודי שבו הוא למד, הוא יקבל את שיעור האזרחות הכי מוחשי ומציאותי שהוא רק יוכל לקבל במהלך חייו. כי לעשות גזור-הדבק מהערך "זכות הבחירה בכנסת" בוויקיפדיה זה בסדר, אבל אין כמו מראה עיניים.
אנחנו לא נמתח כותרת צבעונית באותיות דפוס "מהי דמוקרטיה"? ולא נפרק כמקובל באותם שיעורים את המילה החשובה הזו לשני מרכיביה היווניים "דמוס" ו"קרטוס." אבל הוא ייכנס איתי אל מאחורי הפרגוד ובאותו הרגע אסביר לו כי החשאיות הזו אינה מובנת מאליה, ושיש מדינות המכריזות על עצמן דמוקרטיות אבל הבחירות בהן אינן חשאיות, ובעצם החירות היסודית והבסיסית הזו נשללת מאזרחיהן.
אני אטיל עליו למצוא את הפתק עם אותיות המפלגה שבה אמו תומכת ובה היא תולה את תקוותיה, והוא ייקח את הפתק ויצפין אותו במעטפה הירוקה והאטומה ויגיש לי אותה. ואז הוא יחייך.
"אתה מבין שהפעולה הזו היא-היא הדמוקרטיה בהתגלמותה,"? אני אשאל.
"אני מבין", הוא יענה לי קרוב לוודאי, "ככה בדיוק בחרו אותי למועצת התלמידים, לא."? וניזכר יחד איך בכיתה ,'ד כשהוא התוודע בפעם הראשונה למושג "תעמולה," ישבנו לילה שלם כדי להכין סטיקרים המעודדים את החברים להצביע עבורו. וכשנצא אל מחוץ לפרגוד אני אתן לקטנות לשלשל את המעטפה לתוך הקלפי, לא לפני שאלחש על אוזנה של הגדולה כי פעם, לא לפני הרבה שנים, כשאמא כבר היתה בחיים, לא איפשרו לכל הנשים בכל העולם להצביע.
ואחרי השיעור בדמוקרטיה נעשה מה שהם יבחרו לעשות. כי במיוחד ביום שכזה - זכות הבחירה תהיה לגמרי שלהם.