עוד מערכת בחירות לכנסת, ה-19 במספר, תסתיים לה היום. בדיקת דופק במפלגות מעלה את התמונה הבאה: כמעט אצל כולן טוענים שהמצב מצוין, השטח נותן תחושה ממש טובה והציפיות בשמיים. מה אכפת להם, אם מחר המספרים יגידו אחרת - תמיד אפשר יהיה להאשים את הארגון ביום הבחירות, את המפלגה החברה לגוש שירתה בתוך הנגמ"ש או את המצביעים, שבבחירות הללו לא קלטו את המסר (אבל בעוד ארבע שנים יפנימו). הרי בפוליטיקה הישראלית כולם - בעיקר אלו שמפסידים - רצים למרחקים ארוכים.
אם לא חל שינוי דרמטי בימים האחרונים, בנימין נתניהו ירכיב את הממשלה הבאה. בשורה מצוינת בעבור ראש הממשלה, שבתוכה טמון כאב ראש גדול, שמערב בין דאגות אלקטורליות לאמוציות מהעבר. בליכוד ביתנו שאפו בתחילת הקמפיין לראות בליל הבחירות את הקידומת 4 מתנוססת ברשימת המנדטים של המפלגה. הקמפיין ביקש להציג את נתניהו ואת שר החוץ, אביגדור ליברמן, ככאלה שעסוקים בניהול המדינה ולא נותנים לזוטות להסיט אותם מדרכם. מהר מאוד הקונספציה הזו קרסה. נגד ליברמן הוגש כתב אישום, נפתלי בנט נסק ובמפלגה התקשו לעצור את דימום המנדטים. נכון, ככל הנראה זה לא ימנע מנתניהו לשלוט, אבל לאן תלך ממשלתו, הוא בעצמו לא יודע.
משדר בחירות מיוחד באולפו וואלה! חדשות - הערב ב-20:30
נתניהו ירצה לצרף לממשלתו "מלבין" מגוש המרכז-שמאל. החשודים המיידיים יהיו שאול מופז ויאיר לפיד. בעוד שסביר להניח שהראשון ייכנס בקלות, לפיד עשוי לעורר צרות לנתניהו אם יקבל כמות מנדטים גבוהה מזו שבסקרים. עבורו הרצון להשאיר את ש"ס מחוץ לממשלה הוא מורשת אבות. הוא גם יודע שעוד לפני שהפר הבטחת בחירות אחת הוא כבר חשוד כאחד שהתפקיד המיניסטריאלי חשוב לו יותר מכל. והוא יעשה הכול כדי להתנער מהתדמית הזו.
מי יהיה חבר כנסת טוב?
עוד אחד שכמות הכיסאות שהוא יקבל מטרידה את ראש הממשלה הוא נפתלי בנט. כאן כבר לא מדובר רק בשיקולים אלקטורליים. אנשי ליכוד, גם כאלה שמקורבים לנתניהו, מתקשים להבין את עומק האנטגוניזם שנושב מכיוון בית ראש הממשלה לעבר מנהיג הבית היהודי. חלקם משוכנעים שלקמפיין האגרסיבי כלפי בנט מניות רבות בצמיחתו המהירה. בשני הצדדים הסברה המקובלת היא שלו יתאפשר הדבר, ישאיר נתניהו את בנט מחוץ לממשלה. אבל זהו תסריט כמעט דמיוני. גם בימים האחרונים המשיך בנט את המומנטום החיובי שבו הוא נמצא, וקשה לראות את נתניהו מצליח לוותר על שירותיו.
לשלי יחימוביץ' יש את כל הכלים להוביל אופוזיציה לוחמנית ופחות מנומנמת מזו של קדימה. אם העלייה שנרשמה בשבוע האחרון למרצ בסקרים תבוא לידי ביטוי גם בקלפי, ביחד ייצרו המפלגות הללו קצת יותר עניין בכנסת. יחימוביץ' מקווה שהירידה שנצפית לה בסקרים לא תתממש. עם 15 מנדטים, כמו שחלק צופים לה, היא עלולה להרגיש מהר מאוד את נחת ידה של האופוזיציה מבית.
ועניין אחרון לסיום, שאולי קצת מתעמעם בימים של מרדף פופוליסטי אחר קולות מתלבטים וצפים: כשליש מחברי הכנסת היוצאת היו שרים או סגני שרים. סביר להניח שהכמות המנופחת וחסרת הפרופורציה הזו תישמר גם בכנסת הבאה. ועדיין זה מותיר לשני שלישים מהכנסת - כ-80 ח"כים - לעסוק בפעילות פרלמנטרית. הם יחוקקו, ינאמו, יצביעו, יתחבלו תחבולות, יקימו קואליציות וייסדו ועדות פרלמנטריות. חלקם יביאו לנו גאווה, חלקם ימיטו עלינו קלון.
קשה לצפות מראש מי יהיה חבר כנסת טוב. פעילות ציבורית ענפה אינה מקנה תעודת ביטוח ליעילות פרלמנטרית, בדיוק כמו שאנונימיות אינה מבטיחה אפרוריות. חבר כנסת שפועל בוועדת הכספים ללא משוא פנים חשוב לא פחות מסגן שר לענייני שום דבר. חברת כנסת שמבוקשת בשל פיה שמפיק שלל אמירות פרובוקטיביות מיטיבה עם הציבור הרבה פחות מזו שמחוקקת בצנעה, אבל לעולם לא תזכה לזמן מסך כי היא לא "מביאה את הסחורה". בבואנו להצביע, מוטב לקחת גם את השיקול הזה בחשבון. כדאי שבזמן שכולנו נמוסך על ידי הדלפות מנבכי המו"מ המדיני (אם יהיה) והדיון בשוויון בנטל, יהיו מי שישמרו על הקופה הציבורית ועל שלטון החוק.
