נושא השוויון בנטל השירות, או נכון יותר היעדרו של שוויון זה והאפליה הממושכת בין דם לדם, עמד ועומד על סדר היום הציבורי והפוליטי כבר תקופה ארוכה. כבר היה לנו ראש ממשלה שסיסמת הבחירות שלו הייתה "עם אחד גיוס אחד" ולמחרת היבחרו יצר את חוק טל. לאחר מכן, אלפים יצאו לרחובות בדרישה לבטל את החוק, עתירות לבג"ץ הוגשו, ואין ספור הבטחות ומילים הופרחו לאוויר. נוסף על כך, ממשלת אחדות קמה תחת דגל השוויון בנטל, ותחת אותו דגל גם התפרקה ביום שבו שאול מופז הבין שראש הממשלה אינו מסוגל לקבל החלטות אמיצות, והפחד שלו מהחרדים היושבים בממשלתו הביא אותו לפרק את ועדת פלסנר רגע לפני השינוי המיוחל.
שוב ושוב התבונן "הציבור" המשרת בשוויון ההולך ומתרחק. בעוד הוא יודע שעליו לסחוב על גבו העייף את נטל השירות, לסכן את חייו, לצאת למילואים, להפסיד לימודים, לדחות בחינות, להשאיר משפחה ולהתמודד עם קשיי החיים, הוא רואה בעיניים כלות איך בני גילו יושבים בישיבות המוגנות ולא נדרשים לשרת או לעבוד. על כך האחרונים עוד מקבלים תמיכה נדיבה ומתמשכת מהמדינה בלימודים, בדיור מוזל, בגנים בארנונה ועוד. ובעיקר כואב לו, כי הוא יודע שממשלות ישראל ששולחות אותו להגן על המדינה שלו ושל כולנו נותנות לו לשאת לבד בנטל הביטחוני והכלכלי אך ורק מסיבות פוליטיות צרות, תוך התעלמות מצרכיה האמיתיים של החברה ושל המדינה וכן גם מצרכיו.
כל הדיווחים, הניתוחים והדעות - בוואלה! בחירות 2013
ועכשיו, רגע לפני הבחירות, שוב נושא השוויון בנטל נמצא על סדר היום של המפלגות. פתאום כולם מדברים "שוויון" ועל הצורך בשירות לכולם, והפוליטיקאים מאותתים לקהל הבוחרים הפוטנציאלי שלהם כי הם ולא אחרים, יביאו להם, אם לא את יונת השלום אז לפחות את השוויון. זה נשמע מבטיח נכון? כמעט אמיתי. אלא שבדיקה בוחנת יותר מלמדת ש"הציבור" המשרת שוב שומע הרבה מילים, הבטחות וסיסמאות, ו"הציבור" שכל כך רוצה להאמין, שהולך שלא בטובתו שבי אחרי המילים, שוב צפוי להתאכזב מרה.
יו"ר מפלגת העבודה, אותה מפלגה שפעם הייתה ביתי הרעיוני, רוצה למצוא חן בעיני כ ו ל ם, אינה אומרת מילה בנושא ואפילו קורצת לחרדים. יאיר לפיד? הוא באמת אומר את כל המילים הנכונות, כמו שאמר בזמנו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל מילים לחוד ומצע לחוד. במצע של יו"ר "יש עתיד", מתחת להבטחה של "שירות שווה לכולם" שסוחפת את ה"ציבור", הוא מוסיף: שוויון כן, אבל .... לא עכשיו.... רק בעוד חמש שנים. צריך להתכונן, לבנות מסגרות ובינתיים שילכו לעבוד ללמוד, לא לגעת.... עם מצע כזה אפשר לשבת בכל ממשלה ולאמץ כל מתווה. הרי יש זמן. ו"הציבור" ? שיחכה.
וציפי לבני? היא אומרת את המילים הנכונות, אלא שמספר ארבע שלה אלעזר שטרן, אבי הרעיון של "חרדים לגורלם", ממשיך להגיד מעל כל במה תחת כנפי המפלגה החדשה, כי יש להניח לחרדים למספר שנים ואחר כך (אולי ) הם יבואו לבד. אז לאיזה קול להקשיב?
נפתלי בנט? דווקא הוא שיכול להוכיח שניתן לשלב בין לימודים תורנים ושירות רוצה, אבל רק בהסכמה. והליכוד? שולח את משה יעלון לדבר על הסכמה ועל מתווה עלום ועל פטורים גורפים שיוצרים חוק טל שני. וכן גם מרצ אומרת "כן" לשירות, אבל, כל אחד לפי מצפונו.
אני לא זוכרת ששאלו את "הציבור" הפרטי שלי זה שבטקס "עקדת יצחק" פרטי לוויתי אותו ביום גיוסו, אם הוא מסכים ללכת, אם נוח לו ומתאים לו בגיל 18 או אולי בגיל 24? אולי בכלל לא? התכנית כבקשתך לא הייתה פתוחה בפניו. וש"ס? שוד ושבר! הרב עובדיה יוסף חלה בגלל המחשבה שבני תורה יתגייסו, ואם חלילה וחס תגיע גזירה נוראית זו - צריך לרדת מהארץ.
ודגל התורה? תחת הקריאה "מי לה' אליי", העמדה הרשמית של המפלגה, כפי שפורסמה ב"יתד נאמן" קובעת /מאיימת שאין מקום לכל פשרה. שהמפלגה לא תסכים לגיוס של אף תלמיד בכפייה, לא תסכים לשום תנאי, לשום הגבלה במספר שנות הלימודים או מכסה ולשום סנקציה או פגיעה בזכויות של מי שלא ישרת. בקיצור, מבחינתה מה שהיה זה מה שיהיה - ושיועיל בטובו "הציבור" המשרת להמשיך לשאת על גבו את מצוות הגנת הארץ מבלי לקטר, להפגין ולהתלונן. הרי קשה יותר להגן על הארץ המובטחת בישיבות ובתפילות.
והקול השפוי של הרב חיים אמסלם שבא מבפנים ואומר "אפשר גם אחרת וצריך להיות אחרת, בחורים חרדים צרכים לשרת וזו אפילו מצווה" מותקף על ידי העסקנות החרדית שחוששת מאובדן כוחה, שכן מה יהיה חלילה וחס אם עוד יסתבר שזה באמת אפשרי?
אז מה בעצם נשאר לנו "הציבור" לעשות? אולי להתפלל? אולי לעמוד על הרגליים העייפות ולהודיע שדי! נמאס מהבטחות. ה"ציבור" רוצה מעשים ודורש אותם עכשיו באופן מיידי!
כי הוא באמת יודע שאפשר אחרת. אז תפסיקו למכור אותנו לטובת הסכמים כאלו ואחרים ותתחייבו לכך באמת ולא בקריצה ובהבטחה "יהיה בסדר" ולא במתווה שהכותרת היא "שוויון" ובפנים טמון אסון.
אחרת אולי גם "הציבור" העייף והמותש ימצא דרכים שיאפשרו לו לעקוף את החוק ולא לשרת ואולי גם הוא יעדיף לשבת באוהלי תורה ולהגן על המולדת בלימודים מהחדר המוגן ובמימון המדינה. או שאולי יחפש את עתידו במדינה אחרת ומשם, מכל הלב, הוא יתפלל לשלום המדינה.
הכותבת, זהרה ברגר-צור, חברה בהנהלת הפורום לשוויון בנטל שמנהל מאבק לחברת שוויונית.