פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חינוך למעורבות פוליטית? לא מעל דפי העיתון

      בשבוע שעבר פרסם מנהל תיכון תל אביבי מאמר שבו קרא להצביע לשמאל וזומן לבירור משמעתי. הילה קובו תוהה אם תומכיו היו מגבים באותו אופן מאמר הפוך מצד ראש ישיבה

      בילדותנו נהגנו, חברותיי ואני, להשתעשע מי גילתה עוד פרט אישי על המחנכת היפה. בת כמה היא, היכן לומדים ילדיה, איך נראה בעלה. מה דעותיה הפוליטיות? לאיזו מפלגה המחנכת מצביעה? על זה כלל לא חשבנו. בבית הספר שבו למדתי בשנות השמונים זה היה טאבו: תלמידים לא אמורים לדעת איזה פתק המורה שלהם משלשל לקלפי.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      פעם התלמידים לא ידעו איזה פתק משלשל המורה לקלפי (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      רם כהן, מנהל תיכון "נט" בתל אביב ואדם חובב תקשורת, התעלם מהטאבו הזה. כהן פרסם בשבוע שעבר מאמר בעיתון "הארץ" שבו קרא להצביע למפלגות שמאל, אך לא למפלגת העבודה. על פי פרסומים שונים, כהן זומן לבירור משמעתי או לשימוע לפני פיטורים על ידי מעסיקיו, משרד החינוך ועיריית תל אביב, בטענה כי הוא עבר על הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך. בעקבות זאת נזעקו אנשי חינוך ובכירי אקדמיה, ונזעק עיתון "הארץ" עצמו. מאמר מערכת שפורסם ביום שישי האחרון תקף את ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, וכינה אותו בעקבות זימונו של כהן "אויב הפלורליזם". "מחובתו (של חולדאי, ה"ק) להגן על כהן ועל חשיבות החינוך למעורבות פוליטית בדמוקרטיה", נכתב.

      יש דרכים אחרות לחנך למעורבות פוליטית

      צודקים תומכיו של המנהל כי הוראות חוזר מנכ"ל, האוסרות על עובדי הוראה להעביר בפומבי ביקורת על הממשלה, הן הוראות ארכאיות ומסוכנות. אולם שאר טיעוניהם אינם משכנעים, והם אף צדקניים ומניפולטיביים. תומכי כהן מתעלמים מהעובדה כי במוסדות חינוך רבים נשמר העיקרון לפיו מורים אינם חושפים את דעותיהם הפוליטיות, ויש בכך היגיון: מחנכת נותנת ציונים לתלמידיה ועתידם נתון בידיה. גילוי דעותיה הפוליטיות עלול לגרום לניצול סמכותה או לאי נוחות בקרב תלמידים שהם או הוריהם מחזיקים בדעות הפוכות. כאשר מנהל בית ספר, קודקוד הפירמידה, עושה זאת – הוא עלול לשדר כי זו רוח המוסד ולגרום למבוכה בקרב המורים והצוות.

      גם הקישור בין חינוך למעורבות פוליטית לבין פרסום מאמר פוליטי של מנהל בית ספר בעיתון הוא תמוה למדי. חינוך כזה הוא דבר חשוב, וזהו אכן תפקידו של תיכון, אך יש כל כך הרבה דרכים לעשות זאת, מאוזנות יותר, מלבד הדרך שבה בחר כהן. כך גם לגבי טענה בעייתית נוספת שהושמעה, לפיה כהן לא אמר את הדברים בפני תלמידיו בתחומי בית הספר, ולכן לא היה כאן ניסיון להשפיע עליהם. הרי החינוך למעורבות פוליטית, שבו מצדדים תומכיו של כהן, נסמך על כך שהתלמידים יהיו מודעים לפרסום ויקראו את המאמר.

      עוד נכתב במאמר המערכת של "הארץ" כי "מעורבות פוליטית של אנשי חינוך אסורה בישראל, רק אם זו באה מהשמאל". וכי "איש לא מאיים בפיטורים על מנהלי ישיבות תיכוניות ואולפנות, שמטיפים לתלמידיהם ללאומנות ולגזענות". אכן, נראה כי במהלך כהונתם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ אביגדור ליברמן ושר החינוך גדעון סער רבו הפרסומים המטרידים על השתקת קולות המזוהים עם השמאל, ובכלל כאלה המבקרים את השלטון, במוסדות המדינה השונים. אבל האם בישיבות התיכוניות נאחזים כהן ומצדדיו? האם הם שואפים להידמות להם? הרי במוסדות אלה על פי רב יישק דבר והפלורליזם הוא מהם והלאה. כשהורים שולחים את ילדיהם לישיבה הם בדרך כלל יודעים בדיוק איזו מנה של אידאולוגיה ופוליטיקה ילדיהם יקבלו שם. ציפיותיהם של הורים חילונים, השולחים את ילדיהם לבית ספר ממלכתי, הן שונות, וניתן לטעון כי כהן חרג מהן.

      מעניין היה לראות כיצד הייתה מגיבה התקשורת, ועיתון "הארץ" בפרט, על מאמר של מנהל תיכון ממלכתי בעיר אשדוד, לדוגמה, הקורא לבחור ברשימת הליכוד-ביתנו או בש"ס. ביקורת על מנהל כזה הייתה אז מוצדקת. וכך גם הביקורת על התל אביבי השמאלני רם כהן.