התבונה והצדק מתחילים לבצבץ. שנתיים וחצי לאחר שהפקיד את מסמך הכזב על שם בועז הרפז בידי מי שהעבירו לערוץ 2, נפרד אל"מ ארז וינר מהצבא. במקום לעיין היטב בדו"ח מבקר המדינה לינדנשטראוס ולבקש את סליחת חבריו למדים והציבור בישראל על בליל השיחות הטלפוניות האסורות שבהן נטל חלק - ניסה וינר להותיר רושם כי הוא הקורבן בפרשה. גבי אשכנזי - שאולי יש לו סיבה לחשוש מפני וינר - יצא להגנתו בטענה כי "עמד במציאות בלתי אפשרית כתוצאה מהתנהלותו של אהוד ברק". לעג לרש, מי שהעמיד את וינר במצב בלתי אפשרי היה אשכנזי. ההגנה המוסרית-ציבורית היחידה העומדת לווינר מצויה, אולי, בדברים שאמר אמש יו"ר ועדת ביקורת המדינה אורי אריאל: "וינר הוא רק הש"ג בפרשה זו".
אמת זו צפה ועלתה מחדש בדברים שציטטה אמש אילה חסון מפי פרקליטו של וינר: הוא מילא את פקודותיו של אשכנזי, והאמין כי הן חוקיות.
במה האמין? שמותר לו לרקום יחד עם הרפז מזימה - שצריך לברר מה עלה בגורלה - לצלם קצין בכיר במצב מביך כדי שיהיה סחיט? במסירת המסמך לד"ר גבי סיבוני, שממנו הגיע בשרשור לערוץ 2? בהתנהלות של חבורת אשכנזי, שהיה קצין המבצעים שלה, אשר ביקשה לחדור למקומות אסורים כדי לבדוק את נקודות הטיסה העומדות לרשותה של רעיית שר הביטחון?
סיום הקריירה הצבאית של וינר (שיש בה זכויות לא מעטות) אינה סוף פסוק. היא צריכה להיות ראשיתו של פרק חדש. רק אם יחדל סוף סוף היועמ"ש יהודה וינשטיין מן הסחבת הרעילה באשר להחלטה הנדרשת, הזועקת, לפתוח בחקירה פלילית של המעורבים, מהרפז עד אשכנזי; ורק אם תימצא דרך להתגבר על התנגדותו התמוהה של שאול מופז לכינון ועדת חקירה ממלכתית ואפילו לקיום דיון בוועדת ביקורת המדינה - יהיה ניתן לרדת לחקר האמת בפרשה, שלא היתה חמורה כמותה מאז "עסק הביש". שניים כבר שילמו מחיר כבד, הרפז ווינר. אך הם שחקני משנה. היה מפקד למחנה. שמו אשכנזי. מגיעה לו חקירה הוגנת אבל ממצה. לא ייתכן שווינשטיין או מופז יתקעו מקלות בגלגלי רכבת החקירה לטובת מי שחשוד כי חטא והחטיא, לטובת מחנה בני החושך המעוניין להניח לפרשה להימוג.