השבוע שחלף עמד בסימן מבצע "עמוד ענן" מטאורולוגי. ממש כמו המבצע הנשכח ההוא בעזה, השתלט "עמוד ענן 2" על השיח הציבורי. מזג האוויר היה במוקד שיחות הסלון, העיסוק בבחירות הוקפא, וגם התושבים נקראו באזורים נרחבים ברחבי הארץ להישאר בבתיהם. כמו אז, התקשורת התגייסה גם היא לסקר את המבצע עם שידורים חיים נרחבים לאורך שעות היום והערב, וגם הרייטינג הזכיר במשהו את שיאי הגלישה והצפייה שנרשמו במהלך הפעולה ברצועה.
מה ניתן ללמוד מכך? שתי מסקנות מנוגדות. לעומת האווירה שחנקה את המרחב הציבורי במהלך המבצע נגד הרקטות, נראה שמזג האוויר הביא עמו, תרתי משמע, משב רוח רענן לישראלים. מפלס הכנרת גאה, המאגרים התמלאו והזרימה בנחלים גברה לכל הדעות התפתחויות חיוביות. מראות נתיבי איילון החסומים וחילוץ הלכודים באמצעות מסוקי חיל האוויר וספינות חיל הים העניקו לעמוד ענן 2 חזות צבאית חירומית והרוו את הצמא של רוב מי שחיים פה לאקשן בלתי פוסק. למרבה המזל גם לא היו נפגעים של ממש.
ומעל הכל כמובן, השלג. אותה שכבה לבנה עבה שנופלת על הצרות שלנו ומחניקה אותן. הזהב הלבן הזה משנה לבלי היכר את הסביבה המחוספסת שכולנו מכירים ומאפשר לחלום, ולו ליום-יומיים, על חיים אחרים. אירופה במזרח התיכון.
אחד הדברים שלא מרבים להזכיר במהלך העיסוק האובססיבי בשלג ובציפייה לו הוא השקט המהפנט שהוא גורם. השלג סופג קולות ומבודד מרעשים, ובמקומות שבהם הוא נערם משתררת דממה ותחושה שהחיים נעצרים, נעשים שלווים יותר. בהתחשב בכל אלה, מובן שמדובר בסופו של יום ב"חדשות טובות".
אסקפיזם בריא? לא בטוח
אך החיים הרי לא עוצרים בשביל איש, ומכאן למסקנה השנייה, משביתת השמחה. נראה כי הדיווחים על מזג האוויר והעיסוק בהם גוברים משנה לשנה. הם מקבלים מקום נרחב יותר בסיקורי התקשורת ומתגמלים אותה כאמור, בנתוני גלישה וצפייה מרשימים. מאות ואלפים מגדירים עצמם כחזאים חובבים, ועשרות אתרי מטאורולוגיה מקצועיים-למחצה קנו להם אחיזה ברשת. וכל זאת, יש להזכיר, במדינה שאין בה טורנדו או הוריקן, שברוב חודשי החורף לא זקוקים אזרחיה אפילו למעיל. מדינה שהקיץ בה הוא קיץ, והחורף, שנמשך למעשה כחודשיים וחצי, צפוי למדי. זו ממש לא הייתה "סנדי" שהכתה לפני כמה חודשים בצפון-מזרח ארצות הברית.
יש מי שיקראו לכך אסקפיזם בריא, אך אני אינני אחד מהם, כי בעת הזו איננו יכולים להרשות לעצמנו את האסקפיזם הזה. העניין הגובר בכמות המשקעים וגובה הכנרת חופף במשהו להתרבות האתגרים המדיניים והכלכליים של ישראל לאורך השנים. העיסוק בתחזית מלווה בירידה בשיעור ההצבעה בבחירות. האם ייתכן שהישראלים התייאשו וזנחו את הנושאים עליהם הם באמת יכולים להשפיע יוקר המחייה, הסוגייה האירנית, השוויון בנטל והמשא ומתן עם הפלסטינים לטובת סגידה לכוחות נשגבים, חיצוניים, שמעבר להישג ידינו?
הימים הם ימי בחירות, ויש מי שמרוויח מהבחירה שלנו להפקיר את גורלנו בידי שמיים מעוננים. הכתבות על המחדלים והסוגיות הבוערות ברחוב הישראלי הושתקו על ידי אותו השלג שגרם לחלק נכבד מהישראלים להפסיק לרגע לחפש אחר דרכון זר, כי אירופה הובאה לכאן. הנה גבר שט בקיאק באיילון, הנה שלישיית גברים-ילדים מחליקה במורד הנחל על גבי אבובים. וזה מצחיק אבל גם מסוכן. להם ולנו. כי שלג שכזה מגיע רק פעם בעשור, והאיילון נחסם פעם בשני עשורים, אבל הבחירות קורות ממש עכשיו. והן מכריעות וגורליות מאי פעם. כולנו יכולים להשפיע על תוצאותיהן, אבל שבוע נוסף חמק מבלי שנבחרינו נדרשו לחדד את עמדותיהם ולענות על שאלות נוקבות. קל הרבה יותר לנסות לחזות את העתיד לפי מודלים מטאורולוגיים ולקוות שיהיה בסדר. קשה הרבה יותר לנסות ולעצב אותו. הקור המקפיא חלף לו, ושוב מתגנב אותו חום מוכר ומאיים הבית בוער.
רבים מאיתנו מתוסכלים מכך שהמצב לא משתנה, אבל האדישות הזאת הורגת אותנו. דמוקרטיה מושתתת על המעורבות הפעילה של אזרחיה. פחות מעשרה ימים נותרו עד הבחירות, אבל עוד לא מאוחר לגבש עמדה מושכלת. כתבו לחברי הכנסת שלכם. השתתפו בחוגי בית. קיראו את מצע המפלגות. עיינו ברשימות חברי הסיעה. דרשו תשובות לשאלות שנוח לפוליטיקאים להשאיר עמומות. התעדכנו באמצעי התקשורת. זכרו את האתגרים האדירים שמחכים לנו בקדנציה הבאה. ומעל הכל צאו להצביע לפי מצפונכם.