קולות הבליינים: כשהפאב החליף את השוק

במקום ללחוץ ידיים למוכרי דגים ופירות, חלק מהמתמודדים בבחירות לכנסת מעדיפים לקושש קולות תוך הקפצת צ'ייסרים על הבר. "בפאבים אפשר לפגוש את הצעירים שהיו חלק מהמחאה"

מיכל רשף

בחודשים האחרונים הלכו והתרבו תמונות של מתמודדים לכנסת מבלים בפאבים תל אביביים, מרימים כוסית על הבר ורוקדים אל תוך הלילה כמו אחרוני הבליינים. תמונות אלה החליפו תמונות אחרות שהיו שגורות יותר במהלך מערכות בחירות – של פוליטיקאים מכל הסוגים והמינים מסתובבים בשווקים ברחבי הארץ, לוחצים ידיים למוכרי דגים ופירות ומנשקים כל ראש של תינוק שנקרה בדרכם. האם העדפת פאבים במערכת הבחירות הנוכחית היא למעשה אישוש נוסף למשפט "העולם שייך לצעירים", או שמדובר אולי בשינוי תפיסת המושג "עממיות"? ואולי מדובר דווקא במהלך אסטרטגי חכם של המתמודדים בניסיון להגיע לפלח שוק שבו אחוזי ההצבעה אינם מרקיעי שחקים?

כל הדיווחים, הניתוחים והסקרים - בוואלה! בחירות 2013

עוד בוואלה! NEWS

מים, אופניים וריקודים: איך משאירים את המשפחה פעילה בקיץ?

בשיתוף רמי לוי
לכתבה המלאה
ציפי לבני חוגגת על הרחבה (צילום: יונתן נתן, יח"צ)

כמו רוב התופעות, גם זו לא נולדה בישראל. עוד בטרם פיזזה ציפי לבני על רחבת הריקודים, כבר הספיקו, למשל, מועמדים לנשיאות ארצות הברית בעשורים האחרונים לשתות בירה מתוצרת מקומית עם ברמנים בארקנסו, או להציג את עמדותיהם על כוס משקה בוושינגטון הבירה.

במדינה שמנהיגה את העולם החופשי, הפכה הבירה אף למדד פופולריות, כאשר סקרים רבים מציגים לנשאלים את השאלה: "עם מי הייתם מעדיפים לשתות בירה?". הזוכה הוא לרוב המועמד הפופולרי יותר ובעל הסיכוי הגבוה יותר לזכות בבחירות (קלינטון, בוש, אובמה – כולם שותפים טובים לבירה בעיני האמריקאים שהיו אחר כך גם לנשיאים).

כך למשל, בבחירות בשנת 2000, לא היה נדיר לשמוע את המשפט: "כן, אל גור חכם יותר, פוליטיקאי טוב יותר ואפילו מנהיג טוב יותר – אבל לא תרצה לשתות אתו בירה". את מה שקרה לאחר מכן בבחירות האלה, כולנו כבר יודעים.

עולים אל עמדת הדי ג'יי

בישראל נראו ניצני התופעה גם במערכות בחירות קודמות, אולם אין ספק כי בחירות 2013 הביאו לשכלול שלה לכדי שלמות. במהלך שלושת החודשים האחרונים ראינו את ציפי לבני, נפתלי בנט, שאול מופז, שלי יחימוביץ' ועוד רבים וטובים מכתתים את רגליהם לעבר הפאב המקומי, משוחחים עם בליינים, עולים אל עמדת הדי ג'יי ומקפיצים את האולם. "אני מסתובב בכל חלקי הארץ, איפה שעם ישראל נמצא. בלי שום ספק גם פה יש בוחרים פוטנציאליים", אמר לפני כשבועיים יו"ר מפלגת "עם שלם" ח"כ חיים אמסלם, במסיבה שאליה הגיע במועדון תל אביבי.

הדי ג'יי ניצן הורוביץ (צילום: טום זווילי, יח"צ)

"הפאבים הפכו להיות זירה תוססת של עניין בקרב חבר'ה צעירים, שיוצאים לבלות, אבל רוצים גם ערך מוסף ולשמוע עוד", מסבירה ראשת מרצ זהבה גלאון, שבמערכת הבחירות הנוכחית ביקרה במקומות בילוי רבים בניסיון לשכנע את הצעירים לשים מרצ בקלפי ביום הבחירות. "לכל קהל יש מקום שנוח לו - חוגי בית בקרב הקהלים הבוגרים יותר, בתי ספר לנוער שבוחר פעם ראשונה, או ברים אצל חבר'ה צעירים שכאמור, יוצאים לבלות ועל הדרך גם מדברים פוליטיקה וערכים. אגב, זה מאוד מאפיין את הבחירות האלו, אבל זו מגמה רחבה יותר ואפשר לראות אותה גם באירועים כמו 'מדע על הבר' שהפכו להיות מאוד אטרקטיביים".

לדבריה, היא מתקבלת במקומות אלה באהדה רבה. "במפגש האחרון שהשתתפתי בו השבוע הגיעו למעלה מ- 300 איש, ובקושי הצלחתי לפלס את הדרך פנימה. זה חלק ממגמת ההתחזקות של מרצ, והעניין הגדול שצעירים מגלים בה ובפעילות שלנו. מה שכן, יש סקרנות גדולה ונשאלות המון שאלות. אנשים צמאים לדעת, והרשת החברתית לא מספקת את כל התשובות. בערב כזה אני עונה אחת אחת על עשרות שאלות, וזה מאיר לקהל הרבה דברים שלא ידעו קודם".

עוסקים בתדמית ולא באידיאולוגיה

ומה חושבים הבליינים? צעירים עמם שוחחנו טוענים כי ביקור של פוליטיקאי כזה או אחר במקום הבילוי שלהם איננו משפיע על עמדתם בבחירות, אולם יש כאלה שגם חושבים אחרת. גל מזיא, פרסומאי ובליין תל אביבי מוכר, מסביר: " אני מבין למה פוליטיקאים רוצים להיות 'עממיים' ובגובה העיניים, כי להסתובב אתנו בברים ולהקפיץ צ'ייסרים מקנה להם את התדמית של 'אחד משלנו', מישהו כזה שאפשר להזדהות אתו. לדעתי, זה חלק מתהליך הפרסונליזציה הישירה בין המועמד לעם. יש לזה היתרון של הנגשה והכרת המועמד, כי כשאתה מרים צ'ייסר בפאב עם מועמד, אתה כביכול הופך להיות חבר שלו".

זה יכול להשפיע על הבחירה? "כן זה יכול להשפיע, בוודאי", טוען מזיא. "המעבר לברים נעשה בשביל ליצור את התדמית הצעירה והמגניבה, כי הדימויים תופסים חלק נכבד מהבחירה שלנו. בכל מקרה, חלק מהעניין הוא גם, כמובן, חנופה וחיזור אחרי הקהל הצעיר, שסקרים מראים שרבים ממנו עדיין לא בטוחים למי להצביע. המון חברים שלי בתל אביב למשל, עדיין לא החליטו למי להצביע, אם בכלל. לכן במיוחד במרחב הזה יש מקום לתמרון ושכנוע, והפוליטיקאים כנראה מבינים זאת".

גם בא למסיבה. בנט עם בליינים בתל אביב (צילום: יותם רונן)

אולם לדבריו, הדימוי העממי עלול גם לפגוע במועמד: "הבחירות פה מתעסקות הרבה יותר בשטויות ובמיתוג המועמד ולא בתכל'ס, באידיאולוגיה שלו, בנושאים החשובים", אומר מזיא. "כל הרעיון של מצע בחירות ומה תעשה בארבע השנים הבאות לטובת העם שלך נדחק החוצה. יש מפלגות שאי אפשר למצוא באתר שלהן בכלל את ה'אני מאמין' שלהן בנושאי הליבה, אז במקום לשבת ולנסח היטב את דעותיהם הם מקפיצים צ'ייסר וויסקי. זה נחמד לשתות בבר עם יאיר לפיד או נפתלי בנט, אבל מצד שני זה קצת מקשה עליי לדמיין אותם יושבים במשכן הכנסת ברגעי האמת ומכריעים בנושאים הרי גורל. הפוליטיקה שלנו הפכה להיות שטחית. למה צריך נאומים ארוכים כשאפשר להסתובב כל היום ולהיראות מגניב? להזמין כוס בירה לפני הבחירות זה נחמד, אבל בעיקר עדיף שיזכרו שהם שם לייצג אותנו במהלך כל הקדנציה".

האסקפיזם נשבר

לעתים לא מדובר רק בביקורים שמסתיימים מיד לאחר שהצלמים הולכים הביתה. פאבים רבים ברחבי הארץ פתחו השנה ביוזמות להביא מידי שבוע מועמדים שישטחו את משנתם הפוליטית ויסבירו, על שליש כוס בירה, מדוע כדאי לכם לבחור דווקא בהם. אייל דץ, שמארגן ערבים פוליטיים כאלה בפאבים "השפגט" ו-"הסודה בר" בתל אביב, מסביר מהיכן בא הרעיון: "הרעיון התחיל מזה שהתלבטתי למי להצביע, וראיתי שגם הרבה מחבריי מתלבטים. החלטנו לעשות סדרת מפגשים שתעשה קצת סדר ותעזור לנו להכריע".

המפגשים הפכו להצלחה כבירה, ורק דרך הפרסומים בפייסבוק הצליחו דץ וחבריו למלא את המקומות מדי שבוע. לדבריו, "הסיבות להצלחה של המפגשים האלה, גם מצד הפוליטיקאים וגם מצד הבליינים, הן קודם כל המחאה החברתית, כי פה אתה פוגש את הצעירים שהיו חלק מהמחאה. היא הייתה מורכבת מגילאי 35-20, תושבי המרכז, משכילים שיוצאים לפאבים. זה המגע הישיר שלך עם הכוח האלקטורלי הזה שכולם רודפים אחריו, כי הוא גם ילך להצביע בוודאות. הוא יותר מעורב, והוא גם יותר מבולבל מאי פעם. קרה משהו מוזר: שכבה רחבה של צעירים עשו קפיצה תודעתית, נהיו נורא מודעים פוליטית, אבל מצד שני, הם נורא מבולבלים בגלל כל היצע המפלגות שלכולן יש מה להגיד".

הוא הוסיף, ש"הפוליטיקאים מזהים את הבלבול הזה. את הרצון מצד אחד להצביע, לשנות ומצד שני את חוסר ההבנה. אתה כבר לא שומע אסקפיזם מהדור הצעיר ומשפטים כמו: 'אין למי להצביע'. האסקפיזם נשבר. בסקרים רואים שיש המון מנדטים צפים שהם בעיקר האנשים האלה - צעירים שלא מחויבים לשום מפלגה, והפוליטיקאים יודעים את זה".

הפוליטיקאים מזהים את הבלבול. יחימוביץ' (צילום: יותם רונן)

אלכס בילצקי, האחראי על הקמפיין של מרצ בבחירות הנוכחיות, מסביר את הרציונל שעומד מאחורי שליחת הפוליטיקאים דווקא לפאבים: "כל הסיפור של הפרסום בכלל זה לבדוק לאן הרוח נושבת ולקבל לפי זה החלטה. לשאול את הקהל מה הוא רוצה ולתת לו את זה. בפאבים הקהל הוא במצב רוח נכון. יש שיחה על פוליטיקה וחדשות, וזה חלק מזה. זה מובן. החכמה בשיווק, היא להתחנף לציבור בלי שהוא ירגיש. כשהמגוחכים האלה, ציפי לבני או גדעון סער עולים לעמדת הדי ג'יי וכאילו מתקלטים, במקום להגיד: 'אני מתחבר לאווירה', זה אומר: 'אני מתחנף'. היום כולם מחפשים הזדמנויות צילום, אז באים לעמדת הדי ג'יי. זה הכול משחק בשביל החשיפה בתקשורת. הרי הפוליטיקאי לא בא בשביל 30 יושבי פאב, אלא בשביל 30 העיתונאים שהוא גילה להם שהוא הולך לעשות את זה".

אולם לעתים המפגש גם יכול להיות פחות אפקטיבי עבור הפוליטיקאי. המפגשים שדץ מארגן נמשכים כשעה וחצי, ובמהלכם הפוליטיקאי שוטח את משנתו, עונה לשאלות מראיין ולשאלות הקהל, אולם ישנם גם מקומות אחרים, אליהם מגיעים הפוליטיקאים כדי לראות ולהיראות, מרימים כוסית ונעלמים אחרי חמש דקות. "זה מביך", אומר דץ. "זה לא כמו מפגשים פוליטיים, כי זה ניסיון שהוא לפעמים צבוע להגיע קהל צעיר".

ומה יקרה לאחר הבחירות? בארה"ב קיימת התופעה של "פאבים פוליטיים", שבמקום משחקי כדורגל מקרינים על המסך עימותים נשיאותיים, נאומים של סנאטורים וכו'. האם הם יכולים להתפתח גם בארץ? "אנחנו רוצים להמשיך את המפגשים האלה בבחירות המוניציפליות באוקטובר", מספר דץ. "כשעושים ערב פוליטי יש לזה גם הכנסה, כי בדרך כלל הימים האלה לא ייערכו בימים החזקים של הפאב".


לצפייה או קריאה נוספת:
צפו: ציפי לבני מתקרחנת במועדון בתל-אביב
בתפקיד הדי. ג'יי הגאה: ניצן הורוביץ

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully