הפקק הארוך בנחל איילון מעצבן ומעציב. כולם מקללים. אבל גאות כזאת פוקדת את הארץ אחת ל-21 שנים, לא נורא. הלב גם חרד למי שנקלע לנחל זורם וכמעט נואש מלהיחלץ, ולמי שנזקק לסיוע מסוקים על גג ביתו כדי לחזור לאח בחדרו. יותר מכל הלב מגביר פעימתו למחשבה על הנערים האהובים ההם עם הרובה על הכתף והדובון העבה והנעליים הבוציות בנקיק ובגיא. אלה שעליהם נאמר בחיוך כי בגשם הזלעפות הזה "רק המגב במכונית וסיירת גולני ממשיכים לעבוד".
לא מפחית בחשיבות אי הנוחות והסכנה, אבל רק בימים כאלה יכול אזרח המורגל לשמוע על "שנה שחונה" ועל "ירידת מפלס הכנרת" לחוש מה פירוש להיות "שתול על פלגי מים". לראות את זרימת הירדן כאילו היה מפל הניאגרה, להתבונן מבעד לזכוכית בעוצמת הגשם ולחוות מחדש אהבות ישנות שלא ישובו עוד.
בחורף אחד כזה, בעניין שנשכח ממני, כתבתי פעם בעיתון את המשפט "יך לו הגשם על תריסי, יך". בבוקר טילפן אלי ד"ר ישראל אלדד ואמר כי שכחתי לצטט בעיתון כי משפט זה סוגר את ספרו "מעשר ראשון". לא זכרתי, אמרתי לו, והוא בנימת מנצחים: שכחת כי היית כנראה מאוהב. אלדד, אביו של אריה, לא היה רומנטיקן. אבל נתן אלתרמן חרז בטרם מלאו לו 30 כי "באור ובגשם העיר מסורקת/ היפה באמת היא תמיד ביישנית". המים מכבים, הגשם מדליק.
פעם שמעתי מפי נעמי שמר כי המילה "גשם" נגזרת כנראה מ"הגשמה". בחברה החקלאית של אבותינו אפשר היה להגשים את חלומו של היוגב רק כשירדו גשמי ברכה, לא ביובש שתפס את חודשי החורף בשידפון.
חיזוק לדעתה מצוי בדברי חכמים: "גדול יום הגשמים כיום קיבוץ גלויות". גם "איזהו יום שכל העולם שווים? כשהגשמים יורדים". אז לא היו מטריות ולא גג של מכוניות.
השנה הגשם נוטף והמטרייה נקרעת והמכונית תקועה. כאשר בשנה הבאה יבקשו לגזור על השימוש במים - נתגעגע.
על פלגי מים
דן מרגלית
9.1.2013 / 16:58