פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מפראג באהבה: החברה האירופית הכי טובה של ישראל

      היא עמדה לצידה של ישראל בהחלטה הפלסטינית באו"ם בעוד שאף מדינה אירופית אחרת לא, וראש הממשלה שלה ביקש להתעטף בדגל ישראל בהפגנה למענה. מה סוד היחסים של ישראל וצ'כיה?

      יום אחד ביוני 2010, הגיע לשגרירות ישראל בפראג צעיר צ'כי שנשלח מטעמו של ראש הממשלה לשעבר, מירק טופולאנק, שסיים את כהונתו רק שבועיים קודם לכן. אנשי השגרירות הופתעו לשמוע את בקשתו יוצאת הדופן של השליח - לקבל דגל ישראל, והופתעו עוד יותר מההסבר שקיבלו. "ראש הממשלה לשעבר מעוניין לצעוד עטוף בדגל ישראל בהפגנה פרו-ישראלית", אמר להם הצעיר. בסופו של דבר, טופולאנק החליט שלא לצעוד במפגן התמיכה בישראל, אך צ'כיה בראשותו, וכך גם בראשות יורשיו בשנים שחלפו מאז, הפגינה כמעט כל ג'סטה חברית חוץ מלהתעטף בדגל. היום היא מוגדרת כאחת משלוש "החברות הכי טובות" של ישראל בעולם, ולצד ארה"ב וקנדה מתייצבת דרך קבע מאחורי ישראל בקהילה הבינלאומית. כך עשתה ב-29 בנובמבר, כשהייתה אחת מתשע המדינות - והמדינה האירופית היחידה, שהתנגדו לשדרוג מעמד הרשות הפלסטינית בעצרת הכללית של האו"ם.

      "מבחינה מדינית, אחרי או יחד עם ארה"ב, קנדה ואולי אוסטרליה, צ'כיה היא בהחלט המקום הידידותי ביותר לישראל כיום", אמר שגריר ישראל בפראג, יעקב לוי, בראיון לוואלה! חדשות, את מה שראש הממשלה בנימין נתניהו, ביטא היטב בשלושה ביקורים שקיים בפראג בשנה וחצי האחרונות - יותר מכל בירה אחרת בעולם. בעוד שבבירות אחרות באירופה זוכים שגרירי ישראל למשבי רוח שהולכים ומצטננים לנוכח הקיפאון המדיני, לוי, מוותיקי משרד החוץ שיסיים בקיץ חמש שנות כהונה בפראג, נהנה ממה שהוא מגדיר "אהדה יציבה".

      ביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בפראג, ופגישתו עם רה"מ צ'כיה פטר נקאס. (לשכת העיתונות הממשלתית , עמוס בן גרשום)
      הגיע להודות. נתניהו וראש ממשלת צ'כיה, דצמבר 2012 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

      בניגוד לעמיתיו באירופה, שסופגים גינויים פומביים על הבנייה בהתנחלויות כדבר שבשגרה, הביקורת הצ'כית תושמע בנימוס ובשקט - בחדרי חדרים. עוד בניגוד לעמיתיו באירופה, לוי מופיע באוניברסיטאות ובפורומים ציבוריים ללא אף צרימה או הפגנה פרו-פלסטינית, ולא נאלץ להתמודד עם גלי דעת קהל פרו-פלסטינית והפגנות הקוראות לחרם על ישראל.

      "יש צ'כים רבים שהם אוהדים שרופים של ישראל, עם עומק אהדה שקשה לתאר אותו, שלא מוצאים במקום אחר, שמוכנים להירתם למעננו מעל ומעבר לכל מה שישראלי מצוי היה חושב", אומר לוי, המפרט את עומק היחסים הדו-צדדיים בין המדינות, לרבות שיתופי פעולה מדעיים, כלכליים, תרבותיים ואקדמיים, ועשרות משלחות הדדיות וביקורים של אנשי מקצוע ישראלים וצ'כים בשנה. הוא מתגאה במיוחד במפגש מדעי שהתקיים בחודש מאי האחרון, בו הצליח לרכז יחדיו את ארבעת חתני וכלת פרס נובל הישראלים יחדיו. "זה דבר שלא קרה בשום מדינה", הוא אומר.

      סופה של הקהילה היהודית הצ'כוסלובקית המפוארת

      אז מה סוד ההצלחה הצ'כית, וכיצד ישראל מצליחה שם בעוד במדינות אחרות באירופה מתגבר הסחף הפרו-פלסטיני והטון הביקורתי כלפי ממשלת נתניהו? את שורשי האהדה הצ'כית לישראל נהוג לייחס לנוכחות היהודית המכובדת בת אלף השנים באזור מורביה ובוהמיה, כאשר הקהילה היהודית הצ'כית לקחה חלק פעיל ובולט בחיי התרבות, הפוליטיקה והכלכלה המקומיים ומנתה למעלה מ-300 אלף יהודים לפני מלחמת העולם השנייה. החיבוק הצ'כי החם הראשון היה של הנשיא הראשון של צ'כולוסבקיה המודרנית, תומאס מסריק, שהיה הבכיר המדיני הראשון שביקר ביישוב העברי ב-1927 והעניק ליהודים שוויון זכויות מלא בין שתי מלחמות העולם, ואף הונצח במספר יישובים ואתרים ברחבי הארץ.

      החיים השלווים של היהודים העשירים הגיעו לקצם כשצ'כוסלובקיה נכבשה על ידי הנאצים. בסיום המלחמה, לאחר שהקהילה הושמדה כמעט לחלוטין, מרבית הניצולים עזבו את המדינה, אך צ'כוסלובקיה שיחקה תפקיד חשוב עבור המדינה שבדרך, שהחל בתמיכה הצ'כית בהצבעה על תכנית החלוקה באו"ם והתגבר בשלבים המכריעים של המאבק על קום המדינה, כשלסיוע הצבאי הצ'כי – עשרות אלפי רובים ומקלעים, עשרות מטוסי קרב והכשרת טייסים וצנחנים ישראלים – נודעה חשיבות מכרעת בניצחונות הישראליים במלחמת העצמאות. עד סוף שנות ה-80 שרר נתק בין ישראל לצ'כיה, שהייתה חלק מהגוש המזרחי שתמך במדינות ערב, אך היחסים חודשו ביתר שאת לאחר נפילת מסך הברזל, והנשיא הצ'כי וצלאב האבל, שהלך השנה לעולמו, היה ראשון ראשי המדינות הקומוניסטיות לשעבר לבקר בישראל ב-1990.

      מדליקים נר לזכר קהילת יהודי צ'כיה, יום השואה 1998 (AP)
      מדליקים נר זיכרון לזכר חברי הקהילה היהודית בצ'כיה שנספו בשואה (צילום: AP)

      מעבר לאהדה הצ'כית האקטואלית, המתבטאת בתמיכתה העקבית בישראל במאבקיה בקהילה הבינלאומית בשלל הנושאים והתייצבות האיתנה מאחורי זכותה של ישראל להגן על עצמה, יש מרכיב עמוק יותר - שהוא מדיני-היסטורי. "בצ'כיה בהחלט יש תחושה שריבונות היא דבר שביר ולא מובן מאליו, כמו שסבורות מדינות אחרות במערב אירופה. ריבונות יכולה להינטל מעם על ידי שכנים אגרסיביים, גדולים, וקיצוניים - כפי שצ'כיה חוותה מספר פעמים וכפי שמעריכים שישראל תוכל לחוות, אם הכוחות הקיצוניים הסובבים אותה יתגברו", אומר לוי. בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, התוצאה היא שהצ'כים מתנגדים בתוקף לצעדים חד-צדדיים, וסבורים שבכפיית פתרונות חיצוניים אין יעילות.

      בחודש שעבר, בדרכו לביקור בגרמניה, הקפיד נתניהו לשלב קפיצה קטנה לפראג כדי להודות אישית לראש ממשלת צ'כיה, פטר נצ'אס, על עמדת ארצו בהצבעה באו"ם, והדגיש בדבריו את אותן אנלוגיות. "ההיסטוריה הראתה לנו שוב ושוב, שמה שנכון הוא לא מה שפופולרי, ואם יש עם בעולם שיכול להעריך את זה, זה העם שלכם, הצ'כי. בשנת 1938, במינכן, הכוחות המובילים בעולם אילצו את הדמוקרטיה הגאה הזאת להקריב את האינטרסים החיוניים שלה. הקהילה הבינלאומית שיבחה את המהלך הזה ללא סייג ותיארה את זה כצעד שיביא 'שלום בזמננו'. אבל במקום להביא שלום, הוויתורים הכפויים הללו סללו את הדרך למלחמה הנוראה ביותר בהיסטוריה".

      הצביעו נגד מדינה פלסטינית - למרות שידעו שיהיו היחידים באירופה

      פראג עומדת בשורה אחת עם וושינגטון ואוטווה בעמידתה לצד ישראל, אך לדברי לוי, יש לה חשיבות יתרה בגלל חברותה באיחוד האירופי. "לעתים, כמו שראינו לאחרונה, היא היחידה באיחוד שמוכנה להתייצב בפומבי למעננו בעניינים שהם חשובים מאוד עבורנו", אומר לוי. כך הייתה צ'כיה למדינה היחידה מבין 27 המדינות החברות באיחוד האירופי שהצביעה נגד המהלך הפלסטיני באו"ם. למרות שהצ'כים בדרך כלל נוטים להעדיף להצביע כחלק מקבוצה, הם דבקו בתמיכתם בישראל גם כשהבינו כמה שעות לפני ההצבעה באו"ם שהם עומדים להיות המדינה היחידה ביבשת המתנגדת לבקשה הפלסטינית, הם לא נסוגו מעמדתם. "שר החוץ הצ'כי הסביר לי שגם בפעם הזו וגם בפעמים קודמות, ההצבעה היא מוסרית ועקרונית, והיא משקפת את עמדתם ואיננה מתחשבת במספר המצביעים האחרים", אמר לוי.

      נאום אבו-מאזן בעצרת הכללית של האו"ם. 29 בנובמבר 2012 (רויטרס)
      ההצבעה באו"ם על מדינה פלסטינית (צילום: רויטרס)

      לדברי לוי, התמיכה בישראל חוצת מחנות פוליטיים, ומלבד המפלגה הקומוניסטית, מרבית האליטות הפוליטיות והכלכליות במדינה מגלה אהדה דומה. עם זאת, הוא מביע דאגה מתופעה צ'כית, ואולי גם כלל אירופית, של איבוד הדור הצעיר. "כשעשינו סקר דעת קהל לפני שנתיים, והתוצאות היו טובות. המומחים אמרו לי בצורה ברורה שאיש אינו יודע מה הדור הצעיר בצ'כיה, בגילאי 25-18, חושב מבחינה פוליטית, גם פנימית וגם בינלאומית", הוא אומר. כמי שמקדיש חלק ניכר מזמנו בפגישות והרצאות במוסדות חינוך ואקדמיה, לוי דיווח לאחרונה למשרד החוץ במברק שתוכנו פורסם ב"הארץ" כי לראשונה בהופעותיו הפומביות נתקל בשאלות ביקורתיות בנושא ההתנחלויות.

      "הצלחנו!", כתב לוי במברק, "אני מסתובב באוניברסיטאות ובבתי ספר תיכון ונפגש עם בני הדור הזה פעמיים-שלוש בשבוע. ראשית, אני חש שם בורות, כיוון שהם צעירים ולא חשופים לזירה הבינלאומית. התכנים שלנו גם מאוד מורכבים עבורם. אבל בשבועות האחרונים נתקלתי לראשונה בשאלות בנושא מה ההיגיון מאחורי ההכרזות על ההתנחלויות", הוא מסביר, אך מדגיש כי בעוד באירופה כולה מאבדים את הסובלנות כלפי ההתנחלויות, בצ'כיה "אין שחיקה בתחום הזה ברמה המדינית, להוציא הסייג שצ'כיה אינה תומכת בהתנחלויות, אבל היא לעולם לא תאמר זאת בפומבי".

      לקריאה נוספת:
      על רקע משבר התמיכה באירופה: נתניהו יוצא לגרמניה

      לפניות לכתבת טל שלו: tal_sh@walla.net.il