המילה יזמות ידועה ומוכרת, אבל היא עוברת תקופה קשה, תחת מתקפה אדירה, נחשול של פופוליזם עולמי שנובע מהרבה סיבות אבל גם מרוח היזמות עצמה. אולם, בסופו של יום, אם האנושות וגם החברה הישראלית רוצות להמשיך לנוע קדימה ולא לאחור, צריך לעודד אותה ולטפח אותה. כיצד זה קשור לימין ולשמאל בכלכלה?
בסוף המאה ה-15 גילה קולומבוס את אמריקה. הוא, אגב, ניסה בכלל להגיע להודו דרך האוקיינוס האטלנטי ולא דרך מסע ארוך שכלל שיוט סביב אפריקה. למה הוא רצה להגיע להודו? לשם מסחר. באותה תקופה מחירו של הפלפל השחור באירופה היה שקול למחירו של זהב. ממש כך. זה נבע מכך שנתיב הסחר המזרחי, דרך המשי, שעבר מאסיה הרחוקה עד אירופה, כלל הרבה תחנות עצירה אצל סוחרים ערבים שדרשו דמי תיווך. התוצאה - הסחורות מהמזרח היו יקרות ונוצר תמריץ כלכלי לחפש דרכים אלטרנטיביות. כך יצא היזם קולומבוס לחפש דרך קצרה להודו ומצא עצמו באמריקה. את הילידים שפגש כינה: הודים (אינדיאנים).
היוזמה היתה שם לאורך כל הדרך, אבל יש לה יריבה מרה. קוראים לה בשם המתעתע - החמלה. סוג של דאגה לאחר. אלא שמאחוריה מסתתרות הרבה כוחנות והתנשאות. כאשר אדם חש חמלה כלפי חברו האומלל הוא יכול להציע עזרה - שזהו מעשה אצילי. אבל הוא יכול גם לקחת צעד קדימה ולהחליט מהי העזרה שהוא מעניק לאדם האחר, בלי לשאול אותו.
החמלה עלתה וירדה עם השנים. בכל פעם שהגיעה לשיאים חדשים היא הפכה לכוחנית ואלימה, לפעמים הובילה לרצח שיטתי של בני אדם בגלל מעלותיה המוזרות. חמלה כלפי אחרים היא מעלה רצויה כל עוד היא מושיטה את ידה. אבל כשהיא הופכת למנגנון דיכוי וכפייה, יש לה נטייה לעבור תמורה קטלנית.
בימינו היוזמה ספגה מהלומה. אחד החסרונות הגדולים שלה הוא שהיא מייצרת בועות כלכליות. יוזמה רבה מדי מנפחת בועות נדל"ן ובועות הייטק, וכשהיא מסתובבת סביב עצמה היא מכניסה את המאמינים בה למשבר. יזמים ללא תקנה הם חולמים שמיטשטשת בהם תחושת הסיכון.
אבל כאשר אנשי החמלה עולים הם מביאים רק הרס כלכלי רחב יותר. זוהי הסכנה האמיתית. הם יודעים טוב יותר מהעניים מה מתאים להם וכמובן יודעים טוב יותר מהעשירים מה טוב בעבורם. הם מחליטים לקחת מהעשירים ולתת לעניים. כמו בפנטזיה של רובין הוד. אלא שלמנגנוני החמלה האלה יש חיים קצרים הרבה יותר. בכל פעם שהם מיושמים, הם מייצרים חובות אדירים ופשיטות רגל מהירות. לפעמים המדינה מצליחה לצבור כוח אדיר והופכת לחור שחור (צפון קוריאה, קובה) שבו החיים עצרו מלכת, מרוב החמלה, כמובן. במקרים אחרים נוצר איזון מסוים ויש שקיעה איטית ומכאיבה (מדינות דרום אירופה).
בסופו של דבר, במערכת בחירות כלכלית, כל אחד צריך לשאול את עצמו באיזה צד הוא עומד. המחיר של היוזמה הוא משבר שאפשר להתגבר עליו כל כמה שנים. המחיר של החמלה הוא חורבן כלכלי, התנשאות על האחר וסבל כללי. מדינות שיעמדו לצד היוזמה יצליחו לנוע קדימה, מדינות שמעצימות את מודל החמלה יישארו מאחור.