אדוני הנשיא,
אתגרים רבים יעמדו בפנייך בכהונתך השנייה, החל מחיזוק הכלכלה האמריקאית וכלה בחיזוק המנהיגות האמריקאית מחוץ לגבולות המדינה. כאשר יעלה הנושא של שלום במזרח התיכון, רבים סביבך יגידו את מה שג'ורג' בוש שמע מצוותו לפניך: עזוב את הנושא. הסגל שלך יאמר, אולי, שהמחיר הפוליטי של מעורבות בנושא הוא גבוה מדי, בעוד הסיכויים נמוכים מדי, ויחזרו על מה ששגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דניאל קרצר, קרא לו "הקונצנזוס בוושינגטון" - אתה לא יכול לרצות שלום יותר מהצדדים עצמם.
אך טיעון זה אינו נכון. שלום ישראלי-פלסטיני חייב להיות במיקום גבוה בסדר העדיפויות שלך, לא רק עבור שלומם של הצדדים ועבור חייהם של אלפים שיינצלו, אלא גם כי זהו אינטרס חיוני לביטחון הלאומי של ארצות הברית. שלום ישראלי-פלסטיני יעזור לארה"ב במזרח התיכון הסוער, יהווה כלי נגד הקיצוניות המתגברת, ויוכיח שגם הסכסוכים העמוקים והמרירים ביותר יכולים להיפתר, אם רק נרצה.
אך השעון מתקתק, והאוכלוסייה גדלה. כמו שנוכחת לדעת בעבר, ישראל תצטרך בקרוב להתמודד עם אתגר, אם תרצה לשמור על אופייה כמדינה יהודית ודמוקרטית. פתרון בדמות מדינה אחת לשני העמים יהיה סיוט שיבגוד בערכי המדינה, ויסב נזק למעמדה בעולם.
בהעדרה של מנהיגות אמריקאית בנושא, העולם מאבד תקווה. בשני הצדדים, התרחקותו של פתרון שתי המדינות מחזק את הקיצונים הדוחים כל פשרה ומחליש את המתונים התומכים בשלום. במקום היוזמה הדיפלומטית הכה-מתבקשת, האזור כולו ראה עליית מדרגה באלימות. הפלסטינים מאיימים לתבוע את ישראל בבית הדין הבינלאומי, וצעדיה של ישראל להקפיא כספים פלסטיניים ולהגביר בנייה בהתנחלויות פוגעים באינטרסים של שני הצדדים.
מנהיגות אמיצה תגשר על הפערים
הפער ההולך וגדל בין הצדדים רק מדגיש את הצורך במעורבות אמריקאית. עכשיו אני מבין למה יש המאמינים כי אם ניתן לזמן לעשות את שלו, אולי הצדדים יהיו מוכנים לעסקה. אך ההיסטוריה לא מחכה לאף אדם, והצדדים לא יביאו עצמם לנקודה זו. כמו שלמדנו בסבב הלחימה האחרון בעזה, אין כזה דבר "סטטוס קוו יציב" במזרח התיכון.
החדשות הטובות הן שלא תצטרך להתחיל מאפס. קווי המתאר להסכם העתידי ידועים ומקובלים. מה שחסר הוא הרצון של שני הצדדים להגיע להסכם. בעזרת ההצעות שיזמו קודמיך לתפקיד, תוכל לגשר על הפערים בעזרת מנהיגות אמריקאית אמיצה. במקום לעסוק נושא אחד או שניים, עלייך לשים את כל "החבילה" על שולחן הדיונים כדי לקבוע אם הצדדים מסוגלים לבצע פשרות קשות החיוניות לפתרון שתי המדינות.
כדי להוביל את המהלך, חייבת ארה"ב לבנות מחדש את תפקידה כמתווך הוגך העוזר לשני הצדדים לפתור את הסכסוך מתוך עמדה של אמון. היא תצטרך להבהיר שאינה כופה פתרון על הצדדים, ושכל הסכם יובא להצבעה בקרב הישראלים והפלסטינים. אך ארה"ב יכולה להפעיל "לחץ חיובי" על הצדדים לגעת בנושאים הכואבים, ולהימנע מצעדים חד-צדדיים המהווים סיכון לשלום עתידי.
עלייך לבקר בישראל וברשות הפלסטינית ולהשמיע את אותו המסר הברור. תצטרך להראות את ההסכמה הבינלאומית על פתרון שתי המדינות באמצעות בניית קואליציה של כוחות אזוריים וגלובליים, ולהדגיש עד כמה הנושא חוצה גבולות פוליטיים, למשל באמצעות גיוס אישים בכירים כמו ג'ורג' וו. בוש וביל קלינטון לצוות שלך. ייתכן שצד אחד או שני הצדדים יהססו ליצור קשר, אך עדיף לחשוף זאת כעת מאשר לאפשר לצדדים להתחבא מאחורי הפוליטיקה של הצד השני. צפויים ויכוחים פוליטיים קשים, הן בחברה הישראלית והן בחברה הפלסטינית, כשייאלצו לענות פעם אחת ולתמיד באילו נקודות יהיו מוכנים להתפשר, ועל אילו שאיפות לאומיות יוכלו לוותר על מנת להביא סוף ללחימה ולשפיכות דמים.
בבית, למרות כל מה שנכתב וכל המיליונים שבוזבזו על לשכנע אותך אחרת, רוב מוחץ של יהדות ארה"ב תומך פתרון שתי המדינות לשני העמים ומאמין שמנהיגות אמריקאית חיונית לפתרון זה.
יהיו מכשולים בדרך, אך אל לנו להיכנע. ניאלץ לגייס את כל כוחה של מעצמת העל היחידה בעולם על מנת להגיע להסכם, וקיים פוטנציאל אדיר להגברת יוקרתה ואמינותה של ארה"ב בעזרת מאמצים רציניים לפתרון הסכסוך. בזמן שאין ערובה להצלחה, זה פשוט לא נשיאותי - או אמריקאי - לוותר על האתגר הזה, וישראל וארה"ב לא יכולות להרשות לעצמן עיכובים נוספים בדרך לפתרון. ההיסטוריה שייכת לאלו המובילים.
הכותב, ג'רמי בן עמי, הוא מייסד ונשיא שדולת השמאל היהודית-אמריקאית "ג'יי סטריט", ובעברו יועץ של הנשיא ביל קלינטון