מתרבים הסימנים ש-2013 תהיה השנה שבה יוכרע אם לאירן תהיה פצצה. לדעת רבים בוושינגטון, בחודשים הקרובים הנשיא אובמה יצטרך להחליט אם להרשות לטהרן להשיג את מטרתה או לעוצרה, כולל על ידי הפעלת האופציה הצבאית שלה התחייב, לפחות במשתמע. כדאי, אגב, לשים לב שעמדותיו של אובמה בעניין ה"קווים האדומים" שיש להציב בפני טהרן, התקרבו במידה ניכרת ל"קווים האדומים" שטבע בזמנו בנימין נתניהו (וספג על כך לא מעט ביקורת ארסית).
המתנגדים לפעולה צבאית של ישראל או של ארה"ב קוראים לאובמה להחליט על מדיניות של "הכלה", כלומר, לאפשר בחוסר ברירה לאירנים להגיע לפצצה, אך למנוע מהם להשתמש בה, בין שעל ידי הצעת "סוכריות" למיניהן ובין שבאמצעות איומים, כולל צבאיים בעתיד. חסידי ההכלה טוענים שפעולה צבאית ממילא לא תאט את הדהירה הגרעינית של טהרן ביותר משנתיים, וכי הדבר יגרום לתוהו ובוהו במזרח התיכון, יחזק את הסולידריות של העם האירני סביב מנהיגיו ובו בזמן יעצים מחדש את אחיזתה של טהרן בקרב ההמונים הערביים, שבגלל תמיכתה במשטר אסד בסוריה החלו להפנות לה עורף. קשה שלא לחשוד שבעיני חסידי הגישה הזאת, "האיש הרע" הוא ישראל יותר מאירן.
אף שסיכוייו של צ'אק הייגל להתמנות למזכיר המדינה האמריקני פחתו, קיימת בצמרת המדינית-ביטחונית הישראלית דאגה קלה מכך שהסנאטור הרפובליקני לשעבר, הידוע בהתנגדותו לפעולה צבאית נגד אירן ואינו נמנה עם ידידיה המובהקים של ישראל, יפעל לחיזוק מגמת ה"הכלה". יש לזכור שאף שאובמה בוודאי יטה אוזן לשלוש הדמויות הדומיננטיות בתחום מדיניות החוץ והביטחון (מזכיר המדינה, מזכיר ההגנה והיועץ לביטחון לאומי), הנשיא הוא המכריע.
נפוצו שמועות שאירן צמצמה כביכול מרצונה את העשרת האורניום
בין המחנות שתומכים בפעולה צבאית לבין אלו הדוגלים בהכלה ניצבים מי שסבורים שאסור אמנם שלטהרן תהיה פצצה, אך שאפשר להשיג מטרה זאת בלי לנקוט, לפחות בשלב ראשון, אמצעים צבאיים. דניס רוס, למשל, שיעץ לנשיא אובמה בכהונתו הראשונה בענייני אירן, סבור שאמנם השעון הגרעיני האירני מתקתק בקצב מואץ ומדאיג, אלא שבינתיים יש לשקול הגשת הצעה אמריקנית ל"עיסקה כוללת", שתאפשר לאירנים לפתח תוכנית גרעין לצרכים אזרחיים בלבד בפיקוח בינלאומי הדוק וצמוד. הוא סבור שהמצב הפנימי באירן, עקב ההידרדרות הכלכלית והתערערות מעמדה המדיני בעקבות תמיכתה במשטר אסד, נותן סיכוי שמשטר חמינאי ייענה בחיוב לרעיונות מעין אלה, ולו רק כדי להימנע ממתקפה.
אולי כדי לחזק את הגורמים האמריקניים והבינלאומיים שמתנגדים לפעולה צבאית, נפוצו שמועות שאירן צמצמה כביכול מרצונה את העשרת האורניום, ובצידן ידיעות על מגעים דיפלומטיים סודיים בין וושינגטון לטהרן. יש להניח שאלו וגם אלו נועדו מבחינת האירנים להרוויח זמן ולהרדים את ערנות העולם. ישראל תצטרך בזמן הקרוב ביותר לקיים דיאלוג אינטנסיבי עם בעלת בריתה האמריקנית ולבדוק את כל האופציות שעומדות לרשותה.