שנת 2012 היתה פחות קצבית מ-2011 המטורפת - אבל לא פחות מעניינת. העולם הערבי המשיך לספק כותרות ראשיות, בעיקר במצרים של מורסי (הדחות וחוקה) ובסוריה של אסד (עדיין). באסיה הגאווה הלאומית והריבונות על חמישה איים העירה באוגוסט מתיחות ארוכת שנים בין סין ליפן, שגרמה למדינות דרום-מזרח אסיה לתבוע מאמריקה הפגנת נוכחות ושרירים כדי לדחות במעט את ההשתלטות הסינית על האזור.
ב-2012 שבו הכתבים הזרים המוצבים בישראל לעבוד, עם סיפורים על פרויקט הגרעין האיראני וסוגיית התקיפה, הבחירות שבדרך, מבצע "עמוד ענן" וההתעוררות של אבו מאזן, ששידרג את מעמד הרשות באופן חד-צדדי והביא להחלטת ממשלת ישראל לבנות בשטחי E1. הסכסוך הישראלי פלשתיני, שהיה הנעלם הגדול של 2011, שב לכותרות.
אבל 2012 היתה שנה שבה בעיקר חזינו בתוצאות השינויים הדמוגרפיים במערב ובהשלכות על המערכת הפוליטית. במאי צרפת הלכה לבחירות ובחודש נובמבר ארה"ב בחרה. בשתי מערכות הבחירות היה אפשר לראות כיצד המיעוט באוכלוסייה הופך לרוב והרוב למיעוט. עם דמוגרפיה משתנה לא היה לניקולא סרקוזי בצרפת ולמיט רומני בארה"ב, נציגי הימין, הרבה סיכוי. הגושים הימניים, מפלגת ה-UMP בצרפת והרפובליקנים בארה"ב, מלקקים עדיין את הפצעים מהבחירות, ובעיקר מתקשים להתאחד מאז. העתיד לא נראה ורוד. שני המחנות בשתי המדינות לא מצליחים להתאים עצמם לחברה המשתנה: בארה"ב הבוחרים ההיספנים והאפרו-אמריקנים מצביעים לדמוקרטים, ובצרפת המוסלמים נותנים קולם לסוציאליסטים.
השנה שבה היה מסוכן ללכת לבית הספר
המיעוטים יצאו לחגוג השנה בכיכר הבסטיליה בפאריס עם דגלי אלג'יריה, מרוקו, תוניסיה, לוב ומצרים, ואילו בבוסטון ראינו אמריקנים רפובליקנים מבכים את סוף העידן של ארה"ב שהם הכירו. מבחינת ישראל לא מדובר בהכרח בחדשות טובות. התמיכה באה מאותו רוב שהפך למיעוט אלקטורלי.
ועוד קו מחבר בין צרפת לארה"ב: 2012 היתה שנה שבה היה מסוכן ללכת שם לבית הספר. בחודש מארס בצרפת ביקש בן מהגרים אלג'ירי, מוחמד מראח, להפגין את השתייכותו לזרם הפונדמנטליסטי האיסלאמי (המסכן את אירופה) בתקיפה עיוורת ואכזרית של תלמידים, ילדים בבית הספר "אוצר התורה" בטולוז. שלושה ילדים קטנים יהודים ומורה נרצחו בהתקפה המתועבת. הטרור הוביל לטירוף.
בדצמבר אדם לנצה, צעיר מופרע בן 20, חמוש יותר מדי, ערך טבח נוראי בבית הספר היסודי סנדי הוק בניוטאון במדינת קונטיקט. אמריקה קברה 20 ילדים. חלקים מהחברה דרשו לקבור למחרת גם את התיקון השני לחוקה, המאפשר לכל אזרח להחזיק נשק. חלק אחר מאמריקה דווקא הגיב בדרך הפוכה והלך לחנות כדי לרכוש נשק נוסף. באמריקה, להבדיל מצרפת, הטירוף הוביל לטרור.
2012 הבליטה את המגמות הקיימות
שנת 2012 היתה גם השנה שבה בריטניה שבה להיות אימפריה בחדשות: המשחקים האולימפיים המרהיבים, חגיגות 60 השנה של המלכה אליזבט ופרסום הריון הנסיכה קייט הזכירו לנו כי לעולם הישן יש עדיין מה למכור. בעיקר תרבות ומסורת.
2012 היתה גם השנה שבה העולם נפרד משני גיבורים בעלי אותו שם - ארמסטרונג. תחילה פרידה בחודש אוגוסט מהאסטרונאוט האמריקני ניל ארמסטרונג, האיש הראשון שצעד על הירח ב-21 ביולי 1969. ב-22 באוקטובר נפרדנו, באופן שונה, מלאנס ארמסטרונג, לאחר שהאיגוד הבינלאומי לאופניים הודיע כי הוא מקבל את מסקנות דו"ח הרשות האמריקנית למלחמה בסמים בספורט ואישר את שלילת כל תאריו של ארמסטרונג, כולל שבע הזכיות שלו במירוץ הטור דה פראנס. ארמסטרונג נתן, ארמסטרונג לקח.
2012 לא שינתה את פני העולם, אבל הבליטה את המגמות הקיימות. אנחנו חיים בסוף עידן, ועולם חדש עומד בפתח. סין תגביר את כוחה, בדומה למיעוטים בחברות המערביות. אמריקה תמשיך לאבד גובה, וישראל תמשיך להתמודד עם לחץ בינלאומי סביב כמעט כל החלטה שתקבל.
מותר להיות אופטימיים. התחזית של כת המאיה לא התגשמה. צריך למלא את 2013. קדימה לעבודה.