זו הייתה 2012

האיש שלא היה אמור להיות שם: השנה של מוחמד מורסי

נשיא מצרים הוקפץ מהספסל של האחים המוסלמים ונבחר לנשיאות מבלי שחלם עליה לפני פחות משנה. והוא, דווקא הוא, שנבחר לאחר המהפכה, מאבד את כוחו לשחקן החדש בזירה: דעת הקהל

ניר יהב
28/12/2012
צילום: רויטרס, עריכה: יותם בן-דוד, קריינות: לירון בארי

מוחמד מורסי לא היה אמור בכלל להיות נשיא. לו היו אומרים לו לפני תשעה חודשים בלבד שעוד חודשים ספורים הוא יתמנה לתפקיד, הוא היה ודאי צוחק ולא מאמין. אבל כמו שקורה פעמים רבות בהיסטוריה, הוא מונה לנשיא משום שהוא היה במקום הנכון ובזמן הנכון. במרץ 2012 הכריזה תנועת האחים המוסלמים על סגן יו"ר התנועה, המיליונר ח'יירת שאטר, כמועמדה בבחירות לנשיאות מצרים. אלא ש"בדקה ה-90", בשל החשש ששאטר ייפסל מכיוון שלא עבר די זמן מאז שחרורו מהכלא, החליטה תנועת האחים המוסלמים להציג את חבר הפרלמנט מוחמד מורסי כמועמד חלופי, מעין "שחקן ספסל" שהוקפץ למשחק לאחר שהכוכב נפצע. הסוף ידוע: שאטר הכריזמטי - הידוע בקשריו הענפים למדינות המערב – אכן נפסל, מורסי האפרורי וחסר הכריזמה הפך בן לילה למועמד האחים המוסלמים לנשיאות, ותוך שבועות ספורים מצא את עצמו נבחר בבחירות דמוקרטיות לתפקיד נשיא מצרים.

הוא לא האמין שזה יקרה לו. מורסי עם היבחרו לנשיאות(צילום: AP, Fredrik Persson)

מורסי אכן נבחר באופן דמוקרטי לתפקידו, אך חשוב גם להזכיר שבסיבוב השני בבחירות לנשיאות הוא ניצח את המועמד אחמד שפיק על חודו של קול כשגרף 51.7 אחוז מהקולות. כלומר, כמעט חצי מהמצביעים לא רצו בו – נתון שמוטח בפניו מפעם לפעם בעוקצנות עולצת על ידי ראשי האופוזיציה. שפיק, אגב, מעולם לא הצליח להתאושש מההפסד וגם השבוע הוא האשים את תנועת האחים המוסלמים בזיוף תוצאות אותן בחירות. מאז שנבחר לנשיא, בדיוק לפני חצי שנה, הצליח מורסי האפרורי להפתיע רבים כשגילה נחישות ולא היסס לקבל החלטות קשות ובלתי-פופולריות. בין אם יתברר שההחלטות הן טובות או רעות, ברור לכל שמורסי הגיע לעבוד ולא כדי לחמם את כיסא הנשיא. בין השאר הוא פיטר את שר ההגנה הוותיק טנטאווי וראשי הצבא, נכנס למבצע צבאי נרחב בסיני בעקבות פיגוע טרור, פרסם צו חוקתי שבמסגרתו נטל לידיו סמכויות מופקעות ובשבוע שעבר הוא גם הצליח להעביר ברוב גדול את החוקה החדשה.

עוד בוואלה!

מהשדה לכפית - מה חשוב לדעת על אוכל תינוקות?

בשיתוף גרבר

השחקן חדש במצרים: דעת הקהל

"בלי להיכנס לשאלה אם מדובר בהחלטות נכונות או לא - כי הרי אפשר להתווכח על כך – רוב ההחלטות של מורסי היו בדרך כלל מהירות, זריזות ואפילו משמעותיות", מנתח פרופ' אלי פודה מהחוג ללימודי האיסלם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית. "מורסי לא היסס לקבל החלטות שחלקן היו אפילו שנויות במחלוקת ולא פשוטות. למשל ההחלטה על פיטורי שר ההגנה טנטאווי וראשי הצבא, אשר הפתיעה רבים. ההחלטה עברה בצורה חלקה ושקטה. גם ההחלטה לצאת למבצע צבאי בסיני בעקבות הפיגוע שם בחודש אוגוסט, שבו נהרגו 15 שוטרים, התקבלה במהירות ועברה בשקט ובצורה חלקה".

ואכן, מורסי הוכיח יכולת קבלת החלטות ונחישות בלתי-רגילה במהלך חצי שנת כהונתו. החלטותיו הראשונות זכו לאהדה רבה, הגם שהיו שנויות במחלוקת, ואותה נחישות יצרה אצלו את התחושה שהוא כל-יכול. וכשמורסי חש שהוא כל-יכול, הוא התחיל לעשות כמה טעויות שהוכיחו לו שמצרים שלאחר המהפכה היא אינה אותה מצרים ושיש לקחת בחשבון גם את דעת הציבור. הטעות הקשה ביותר שלו הייתה כשלקח לעצמו סמכויות מוגזמות ולמעשה הציב את עצמו מעל השופטים. מורסי לא הבין עם מי הוא התעסק. מערכת המשפט, שנשארה עצמאית ובלתי-תלויה גם תחת שלטון מובארק, נזעקה והשביתה את בתי המשפט. כדור השלג המשיך להתגלגל, וההחלטה קוממה עליה גם את האופוזיציה שהתאחדה לראשונה מאז המהפכה, ומאות אלפים סרבו לעזוב את הרחובות עד שישנה את החלטתו.

טנטאווי לצד מורסי. הרומן נגמר מהר מאוד(צילום: AP)

מורסי, שלא שיער כיצד החלטה אחת מסוגלת לקומם ציבור שלם וכמה כוח יש לרחוב, נבהל וביטל את הרחבת סמכויותיו. שגריר ישראל במצרים לשעבר, צבי מזאל, סבור כי בעקבות ההפגנות הללו, מורסי היה חייב להתפטר: "מורסי איבד את הלגיטימיות שלו ברגע שיצאה נגדו אופוזיציה מאורגנת ומאוחדת, שתחתיה התאגדו שלושת הגושים הגדולים – השמאל, הליברלים והנאצריסטים, ונלחמו נגדו שבועות ארוכים. הם מילאו את הרחובות וקראו לציבור להצביע נגד החוקה. גם הרשות המשפטית פועלת נגד מורסי והאחים המוסלמים והטילה חרם על ההצבעה על החוקה. לכך נוסיף את גל ההתפטרויות סביבו ומכאן נסיק שהוא איבד לגיטימיות. אם היינו בצרפת או בישראל, הוא כנראה היה מתפטר אלא שבמצרים, האחים המוסלמים נחושים להחזיק בשלטון ולכן הוא יישאר".

משהו חדש מתחיל: "האופוזיציה תמשיך לפעול"

ומה צפוי למורסי בהמשך הדרך? השבוע, למרות כל ההתנגדויות וההפגנות, הצליח מורסי להעביר את החוקה החדשה ברוב גדול של 63.8% תמיכה. כעת, משעבר את המכשול הגדול הזה, צפויים לו חודשיים יחסית שקטים ויציבים עד למכשול הבא: הבחירות לפרלמנט. ההערכה היא שכפי שהשכילו להתאחד נגד החלטותיו האחרונות, צפויים ארגוני האופוזיציה להתאחד גם בבחירות לפרלמנט באופן כזה או אחר על מנת ליצור גוש חוסם משמעותי מול האחים המוסלמים ויתר המפלגות האיסלמיות. מזאל סבור שהאופוזיציה נגד מורסי רק תלך ותתחזק: "אני לא יודע כמה היא תהיה מאוחדת אבל האופוזיציה תמשיך לפעול. מה שראינו בשבועות האחרונים הוא התחלה של משהו חדש לגמרי".

המבחן יהיה שיפור המצב הכלכלי. מפגינים מחוץ לארמון הנשיא בקהיר, בתחילת החודש(צילום: רויטרס)

גמאל, צעיר תושב קהיר, הוא דווקא ממתנגדיו של הנשיא. עם זאת, הוא – כמו רבים מחבריו - סבור כי האופוזיציה החילונית-ליברלית פועלת ממניעים לא כשרים ומנסה בכל דרך אפשרית להפיל את מורסי: "האתגר הכי גדול בפני מורסי הוא האופוזיציה. רובם מתנגדים למורסי לא משום שהם פועלים למען מצרים אלא כי הם רוצים להחליש אותו ולהפיל אותו. אני לא מתומכי מורסי, אבל זה המצב במצרים ורבים ככה חושבים. האופוזיציה רוצה שהעם יתקומם נגדו, על מנת שהיא תצליח להחליף אותו. אם הוא יצליח להתגבר על האופוזיציה, הוא עשוי להצליח כנשיא. ייתכן והוא יבחר לנהל איתם משא ומתן או אפילו להכניס אותם לקואליציה, דבר שיקל עליו לנהל את המדינה".

אלא שלצד ההתמודדות מול האופוזיציה המאוחדת, שבראשה עומדים שלושה בכירים הזוכים לאהדה – עמרו מוסא, מוחמד בראדעי וחמדין סבאחי – ההתמודדות האמיתית של מורסי היא עם היום-יום. "המבחן האמיתי של מורסי יהיה בביצועים, כלומר שיפור המצב הכלכלי, שיפור מאזן התשלומים, הבאת השקעות מחדש למדינה, שיפור תחושת הביטחון ברחובות, ניקיון הערים, והחזרת התיירות", מסביר פרופ' פודה. "כל אלו יקרו רק אם גורמי החוץ יידעו שבמצרים שוררים שקט ושלווה. אני בספק גדול אם אכן ישרור שקט בתקופה הקרובה, כי העובדה שהחוקה אושרה ברוב גדול בציבור אינה מבטיחה את סיום העניין. אני בהחלט רואה אפשרות שהרחוב יצא עוד פעמים רבות להפגין על עניין החוקה, דהיינו יפגין בדרישה להכניס תיקונים לחוקה".

"התמיכה במורסי יורדת, וזה לא מפתיע". גרפיטי בקהיר, החודש(צילום: רויטרס)

"אני גם למד שהתמיכה בו בסקרים יורדת וזה לא מפתיע", הוא מוסיף. "ככל שיחלוף הזמן והוא לא יצליח לספק את הסחורה, הוא צפוי לביקורת הולכת וגוברת. הביקורת תבוא משני כיוונים – גם מהצד הסלפי שרוצה מדינה יותר איסלמית ותוקף את המדיניות הליברלית שלו, ומהצד השני מהאופוזיציה הליברלית והחילונית שטוענת שמורסי מרחיק לכת והופך את המדינה לאיסלמית יותר. הוא נמצא במצב של בין הפטיש לסדן. זה מצב לא קל. אם אנו רוצים ללמוד משהו מהשנתיים האחרונות הוא שהיציבות רחוקה ממצרים. נמשיך לראות הפגנות ברחובות. ייקח זמן עד שתושג יציבות".

שיתוף הפעולה שיציל את מורסי

מאז המהפכה ההיסטורית במצרים חלפו כבר שנתיים. מורסי שולט במדינה כבר חצי שנה. מצרים עדיין לא הפכה לדמוקרטיה, אך היא בהחלט מאמצת אלמנטים שמרמזים על כך שהיא עושה את דרכה ליעד. החוקה החדשה, למשל, אשר אושרה ברוב גדול, קובעת כי הנשיא לא יוכל לכהן יותר משתי קדנציות, ממש כמו בארה"ב. גם חופש השביתה, חופש הביטוי וחופש ההתארגנות מעוגנות בחוקה – ממש כמו בחזקות שבדמוקרטיות. אך הדבר הראשי שמבהיר לכולם שמצרים עוברת תהליך דמוקרטי חשוב הוא העובדה שאי אפשר יותר להתעלם מדעת הקהל. לאחר 30 שנות דיכוי תחת משטר מובארק, הרחוב המצרי איבד את הפחד בפני השלטון. הוא לא פוחד להניף שלטים בהפגנות שעליהם כתובות הסיסמאות הבוטות ביותר נגד הנשיא ("מורסי דיקטטור", למשל), ומוכן למות למען דמוקרטיה וחופש.

יש גם מי שתומך בנשיא. הפגנה בקהיר, החודש(צילום: רויטרס)

צבי מזאל סבור כי הערכים הליברלים הללו נוגדים לחלוטין את הערכים השמרניים של האחים המוסלמים ולכן גם השנה הקרובה צפויה להיות שנה אלימה וגדושה בהתנגשויות. עם זאת, נראה כי מורסי מבין היום שהוא חייב לפעול בצורה פרגמטית, שקולה וחכמה יותר מכפי שנהג בחודשים האחרונים. הוא מבין שדעת הקהל היא הדבר המרכזי שעליו לקחת בחשבון ולכן הוא ינסה לעשות הכול כדי לשפר את מצבם של האזרחים בכל האמצעים העומדים לרשותו. גם מורסי קורא את הסקרים ומבין שאם לא יחזק את הכלכלה, את הדמוקרטיה ואת החירויות, הוא צפוי ליפול במוקדם או במאוחר.

הכלכלה המצרית הקורסת היא הדבר החשוב ביותר שיש לטפל בו כעת, ולפיכך מורסי ינסה לפעול בצורה נבונה מול האופוזיציה ומול הרחוב. מורסי צפוי לקבל בשבועות הקרובים סיוע בסך 4.8 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית בתמורה להעברת רפורמות כלכליות מכאיבות ומרחיקות-לכת, שיכללו בין השאר שינוי יסודי במערכת הסובסידיות של הדלק והאנרגיה. הציבור, שצפוי לצאת ודאי לרחוב כדי למחות נגד סעיפי החוקה ונגד הבחירות הצפויות לפרלמנט, ייצא להפגין גם נגד העלייה הדרמטית הצפויה במחירי הדלק והגז. אם מורסי לא יתעלם מהסעיפים הליברלים בחוקה, אם ישכיל לשתף את האופוזיציה בהחלטות חשובות, אם יפעל בשיתוף פעולה עם מערכת המשפט ואם יקדם תהליכים דמוקרטים נוספים במצרים – יש סיכוי שהוא יצליח לשרוד. ומי יודע, אולי אפילו יצליח בתפקיד. אותו תפקיד שהוא כלל לא היה אמור למלא מלכתחילה.

  • מוחמד מורסי
  • מצרים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully