"ביקור חולים": זיכרון ירושלמי

חשתי צביטה קלה בלב כשקראתי השבוע על ההחלטה הסופית לנעול את שערי בית החולים ביקור חולים בירושלים. בניין האבן הגדול הזה מלווה אותי מינקות ותמיד היה בעיניי חלק מההיסטוריה של העיר החדשה שהוקמה מחוץ לחומות.

זה היה אחד מאותם מבנים ומוסדות שאפיינו כל כך את מרכז ירושלים של פעם, משולש הרחובות יפו, המלך ג'ורג' ובן-יהודה. בניין ג'נרלי עם האריה השואג שעל גגו, בניין העמודים עם חנות הנעליים של פריימן-את-ביין, בית החולים שערי צדק שעדיין נקרא "ואלך" עם שוועסטר זלמה, כיכר ציון וקולנוע ציון, קומפלקס בתי הקולנוע אוריון, אורנע, אורגיל ורון הסמוכים זה לזה כמטחווי קשת, בית ההסתדרות וקולנוע
תל אור עם המסעדה הקואופרטיבית, וקפה אלנבי עם הגלידות המטריפות בקיץ והסופגניות התפוחות בחג החנוכה.

ליד הגדר של בית החולים ביקור חולים, הנטוע במעלה רחוב שטראוס, עברתי כל אימת שירדתי העירה (כך נהגנו לומר באותם ימים), אוחז בידם של אמי או אבי, צועדים ברגל מביתנו שבשכונת תל ארזה לרחוב יפו. תמיד עלו מביקור חולים ריחות של תבשילים, ותמיד ראיתי דרך החלונות הקטנים חולים בפיג'מות מביטים בנו, המטיילים ברחוב, בשמץ של קנאה.

כילד רך התקשיתי להבין מדוע הקימו בית חולים בלב העיר, ללא גינה ודשאים מוריקים. הכל נראה בעיניי צפוף כל כך ודחוס לעומת המרחבים של בית החולים הדסה בשכונת עין כרם. למזלי, אף פעם לא אושפזתי בביקור חולים. גם לא נולדתי בו אלא בבית החולים הדסה בהר הצופים, אבל אמי המנוחה אושפזה בו פעם אחת בשנות ה-50, ועדיין עומדים באפי ריחות התבשילים המעורבבים בריח התרופות.

אבי סיפר לי פעם שבית החולים נחנך במתכונתו החדשה ב-1925 ולטקס הפתיחה החגיגי הגיע הנציב העליון, סר הרברט סמואל. קודם לכן שכן בית החולים בעיר העתיקה של ירושלים. כשהוקם ביקור חולים החדש, הוא נחשב לאחד הבניינים הראשונים במרכז העיר החדשה ולבית חולים מתקדם ומשוכלל הכולל חדרים מרווחים, חדרי רופאים, בית מרקחת ובית כנסת.

ואולם בשל המצוקה הכלכלית לא הושלמה בניית הבניין. במאמץ לגייס תורמים ונדיבי לב פירסם ראש הרבנים, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, כרוז שבו קרא לסייע בהשלמת הבנייה: "הבניין החדש… עומד לו עם כל הדרו המקסים, עם כל יפעתו, יקרת כבודו וגודלו כנזוף ונכלם, חרפה שוברת את ליבנו מדי עברנו על יד הבניין הנהדר, העתיד למלא תפקיד כל כך גדול וקדוש לעם ישראל בארצנו המחודשת, והנה הוא עטוי במעטה הבושה בלתי גמור ומשוכל. האומנם אין נדיבים בישראל? ישאל כל עובר, האם אין לבבות חמים שירגישו מהו בניין בית החולים הכללי לעדת ישראל הראשית בעיר קדשנו ותפארתנו?"

במהלך השנים עברו כל בתי החולים הגדולים של ירושלים אל פאתי העיר: הדסה לשכונת עין כרם, שערי צדק לשכונת בית וגן, ורק ביקור חולים נשאר תקוע בליבה של ירושלים. תמיד נראה מיושן מאוד, סובל מבעיות קשות של צפיפות. בשנות ה-70 הורחב שטח בית החולים כשהועבר לשימושו גם בית החולים זיו, שהיה מעבר לרחוב בפינת רחוב הנביאים ושימש בעבר את הדסה, אך גם התרחבות זו לא שיפרה את תדמיתו הציבורית. ביקור חולים נחשב בעיני תושביה הוותיקים של ירושלים כבית חולים מיושן, ויתרונו העיקרי היה העובדה שהיתה לו היכולת לספק טיפול מהיר לנפגעים בפיגועי הטרור הרבים שפקדו את ירושלים בשנות ה-90.

עכשיו, עם נעילת שעריו של ביקור חולים כבית חולים עצמאי ומיזוגו עם שערי צדק, הוא יישאר בזיכרון כעוד אחד מאותם בניינים ואתרים שהיו חלק אינטגרלי מנופה של ירושלים שאיננה עוד. יחד עם מגרשי הכדורגל בימק"א ובקטמון, בתי הקולנוע אדיסון, סטודיו, עדן והבירה ועשרות אתרים אחרים שנותרו רק באלבומים ובסרטים ישנים.