ג'ון קרי אינו מגיע לתפקיד מזכיר המדינה כדי להתקדם בקריירה מבחינה אישית. האיש שהיה מועמד ריאלי לתפקיד נשיא ארה"ב ב-2004, ואשר מכהן עשרות שנים בסנאט (לאחרונה בתפקיד יו"ר ועדת החוץ היוקרתית), קיבל את התפקיד כי הוא מאמין ביכולתו לסייע במציאת פתרונות לכמה אתגרים קשים שבפניהם ניצבת ארצו. קרי הוא איש נדיר, שאמריקה החמיצה לפני שמונה שנים את הנהגתו כנשיא, ואשר מגיע אל התפקיד הפוליטי האחרון כנראה בחייו, עם ניסיון נדיר ביחסי חוץ ועם אהבה גדולה לדיפלומטיה.
בשיחות שהיו בינינו במהלך השנים התרשמתי מאוד מן הבקיאות שלו בענייני המזרח התיכון, אך בקיאות דומה הפגין כאשר השיחה נדדה למחוזות אחרים בעולם. הוא מגיע לתפקיד החשוב של מזכיר המדינה כשהוא בשל לשבת על כיסאה של קודמתו, הילארי קלינטון, עם דעתנות לא מעטה ועם תחושה שיש ביכולתו לפתור בעיות, גם כאלה שנותרו פתוחות והועברו בירושה מממשל לממשל. כמי שנולד לדיפלומט, נדד עם הוריו בעולם, נחשף לחינוך במדינות שונות ודובר חמש שפות, יהיה המינוי החדש בבחינת הגשמת חלום מסוים עבור קרי, גם אם חלומו האמיתי שאף ליותר מכך.
החייל שהפך למפגין שהפך לפוליטיקאי
חוויית חייו של קרי היתה וייטנאם. בסוף שנות ה-60 ובראשית שנות ה-70 עוצבה תפיסת העולם שלו כאשר שירת כקצין בצי של הצבא האמריקני וזכה באותות גבורה. מצד אחד - חייל ממושמע ונועז, שאינו מנסה להשתמט מן הקרב ומסכן את חייו בדרום-מזרח אסיה, ומצד אחר - חייל משוחרר המצטרף לקוראים לסיום המלחמה, ואשר נאבק נגד מה שנראה לו כמהלך מדיני וצבאי מוטעה ומיותר. התנגדותו להמשך המלחמה היתה שונה מזו של רבים מחבריו משום שהוא בילה שם שנים אחדות. איש לא היה יכול לומר לקצין המעוטר הזה שהתנגדותו זו נובעת מפחד או מחולשה. בסופו של דבר, זו היתה ההתנגדות שהובילה אותו אל הפוליטיקה כבר בגיל צעיר.
הסכסוך הישראלי-פלשתיני ארוך השנים מעניין אותו מאוד. הן בגלל החשיבות האסטרטגית של המזרח התיכון לארה"ב, הן בגלל הקשר המיוחד בין המעצמה היחידה בעולם למדינת היהודים, שהוא מאמין בו בכל ליבו, ואולי גם בגלל נושא נוסף, שעליו, אני מודה, לא דיברנו מעולם - מוצאו היהודי. קרי זכאי לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות משום שהורי הוריו היו יהודים (אחיו התגייר). דווקא בגלל קרבתו לישראל וליהדות הוא אכפתי יותר ולא נמנע מלבקר בה. הטענות על כך שהוא אנטי-ישראלי כביכול מעלות חיוך על פניו. הוא מודאג ממדיניות הממשלות הישראליות, חושש לעתידה של המדינה, אינו מבין מהי התוכנית של מתנגדי חלוקת הארץ לרגע שבו מיעוט יהודי ישלוט ברוב פלשתיני, ומאמין שהסכסוך בין ישראל לפלשתינים הוא בר פתרון. הוא גם יודע, לדעתו, מהו הפתרון הנחוץ.
כמזכיר המדינה קרי לא ימשוך את ידיו מן המזרח התיכון. הוא ינסה, ככל הנראה, לפעול בעצמו ולבדוק מהו הצעד המדיני המעשי בשלב זה. הוא עשוי להיות נקודת אור מרתקת בממשל אמריקני שלכאורה הרים את ידיו בנוגע לפתרון באזורנו.