פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הדמוקרטיה חזקה מהסרבנות

      כמה סימבולי שבדיוק בעת שבה הלך לעולמו אמנון ליפקין שחק, הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל - בעל שני עיטורי העוז ואיש שמאל שקיים גם את המדיניות של ממשלות ימין - עלו מחדש לכותרות ועל סדר היום הציבורי והפוליטי סוגיות נפרדות אך שלובות זו בזו: סירוב פקודה וסרבנות לשירות בצה"ל. אין תמה ששני הנושאים קשורים זה בזה, שכן הם מעמידים בקונפליקט שני ערכים נעלים - מצד אחד עומדים שירות המדינה והשמירה על הדמוקרטיה, והדבר קריטי לעתידה מדינת ישראל, אך מן הצד האחר עומד חופש המצפון, שהוא ערך חשוב כשלעצמו.

      סרבנות היא לא תופעה חדשה. בניגוד למה שנהוג לחשוב היא היתה קיימת גם בשנותיה הראשונות של המדינה. אפשר לקרוא עליה למשל בספריו של אורי אבנרי המתארים את מלחמת הקוממיות, "בשדות פלשת 1948" ו"הצד השני של המטבע", שבהם תיאר צעירים הפוקדים את בתי הקפה במקום להילחם עם חבריהם כדי לממש את עצמאות המדינה החדשה שזה עתה קמה. מלחמת לבנון הראשונה היתה השעה שבה הנושא עלה בכל בית בישראל, עת מח"ט השריון אלי גבע, שהתנגד למהלכי המלחמה, הציע להמשיך כחייל פשוט ולא כמפקד בכיר בשל התנגדותו לאופן שבו מתנהלת המלחמה. הוא הודח. סרבנות על רקע אידיאולוגי מצד שמאל התגברה בעת האינתיפאדה הראשונה, אך לאחר ההינתקות התפתחו להם סרבנות וסירוב פקודה מהצד האחר של הספקטרום האידיאולוגי - מצד ימין.

      תומכי הסרבנות, הן מימין והן משמאל - להלן "מעגל הקיצונים" - הם מיעוט המסרב להבין כי העיקרון שבו הם מאמינים הוא עיקרון בעייתי ובמידה רבה לא לגיטימי. זאת משום שהם לא מוכנים להטמיע במחשבתם את העיקרון הדמוקרטי בארץ שלפיו הדרג המדיני, שנבחר מעת לעת, הוא-הוא שמכתיב מדיניות ולא להפך. שבירת העיקרון הזה תוביל להתפוררות הלכידות הלאומית אך גם לפגיעה באותם סרבנים.

      על נתניהו מוטלת החובה ליישם את הצהרותיו

      כך למשל אם איש ימין התומך בהתיישבות ביהודה ושומרון יקדם סרבנות, הוא עלול להוביל למצב שאיש שמאל יסרב לשמור על אותן התיישבויות שבהן הוא מאמין כמהותיות למדינת ישראל. ואם איש שמאל יסרב לקיים את המדיניות שעליה החליט הדרג המדיני של מדינת ישראל, הרי הוא עלול להוביל למצב שבו איש ימין יסרב לקיים החלטות המתיישבות עם אותם אידיאלים של אותו איש שמאל. בקיצור - סרבנות עלולה להביא לאנרכיה.

      מכל מקום, סוגיית הסרבנות הפכה למטרד, שעה שתומכיה על צורותיה השונות הצליחו לחדור אל מפלגות גדולות, הן מימין והן משמאל. אל לנו לשכוח שרצח רבין וההינתקות היו שני אירועים שהוכיחו כי הדמוקרטיה בישראל חזקה יותר מהכל וכי יש לה מעמד מכונן בפני עצמו. למרות שני אירועים כואבים אלו רובו של הציבור בישראל, גם אלו שתוארו באמצעי תקשורת שונים כאויבי המדינה וכמי שלא יקבלו את דין בית הנבחרים, רואים בדמוקרטיה ערך עליון. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר שמי שתומך בסרבנות לא יישב בממשלתו. מוטלת עליו החובה ליישם זאת בעיקר מאחר שזה בנפשנו.