פסילתה של ח"כ חנין זועבי מלהתמודד בבחירות לכנסת ה-19 היא מהלך שהפך כבר לטקס קבוע בכל מערכת בחירות: פסילתם של מפלגות ומועמדים ערבים על ידי ועדת הבחירות המרכזית. עד היום בית המשפט העליון התערב בכל פעם והחזיר את הנפסלים למירוץ. יש להניח שכך יקרה גם הפעם, בעיקר נוכח התנגדותו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין למהלך הפסילה.
פסילת מפלגה או מועמד מהשתתפות בבחירות נעשית כדי למנוע מנושא מסוים, המזוהה עם אותה מפלגה, מלעלות לדיון בזירה הפוליטית. בישראל היו עד כה שני נושאים, שהרצון להימנע מדיון בהם הביא לצעד הקיצוני של פסילת מפלגות, בכוח או בפועל: הגדרת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית, ותמיכה במאבק הפלסטיני. חברת הכנסת זועבי נפסלה מכיוון שלדעת הרוב בוועדת הבחירות היא נקטה בעמדות הלא-נכונות בשני הנושאים הללו.
כל הדיווחים, הדעות והפרשנויות - וואלה! בחירות 2013
ההיסטוריה של פסילת מפלגות ערביות בישראל היא פרדוקסלית. הפעם היחידה שבה נפסלה מפלגה ערבית מהשתתפות בבחירות לכנסת הייתה לפני שנחקק החוק המא?פשר לפסול מפלגות מסיבות אידיאולוגיות. לפי הגרסה המקורית של חוק יסוד: הכנסת, לפני שהחוק תוקן ב-1985, אפשר היה לפסול מפלגות מהשתתפות בבחירות לכנסת אך ורק מסיבות טכניות, למשל, אם לא נאספו מספיק חתימות, או אם התברר שהחתימות מזויפות, אך לא הייתה אפשרות לפסול מפלגות בשל האידיאולוגיה שבה הן דוגלות. למרות זאת, ב-1965 פסלה ועדת הבחירות המרכזית את השתתפותה של "הרשימה הסוציאליסטית הערבית" שהקימה קבוצת אל-ארד, ובית המשפט העליון אישר את הפסילה. ההצדקה לפסילה הייתה דוקטרינת "הדמוקרטיה המתגוננת", דהיינו הטענה שבמצב חירום, כאשר הדמוקרטיה עצמה נמצאת בסכנה, אפשר לחרוג מן החוקים בכדי להגן עליה. בית המשפט קיבל את הטענה ש"הרשימה הסוציאליסטית" העמידה את המדינה בסכנה חמורה, ברורה וודאית כל כך, עד שהסכים לחרוג מן החוק הכתוב ולהפעיל את עקרון הדמוקרטיה המתגוננת.
למעשה, פסילתה של "הרשימה הסוציאליסטית" לא הייתה מקרה שבו הדמוקרטיה התגוננה, אלא להיפך: היא הייתה מקרה שבו המדינה היהודית התגוננה מפני הדמוקרטיה. כפי שציין שופט המיעוט באותו הרכב, השופט חיים כהן (שמאז יצא שמו לתהילה כשומר המובהק ביותר של זכויות האדם והאזרח בישראל), לא הייתה בפני ועדת הבחירות המרכזית ובפני בית המשפט העליון שום עדות לכך ש"הרשימה הסוציאליסטית" אכן מתכוונת לפעול בדרך בלתי חוקית כלשהי להגשמת מטרתה הפוליטית הגדרתה של ישראל מחדש כמדינת כל אזרחיה. המפלגה טענה שהיא מתכוונת לקדם את מטרותיה הפוליטיות אך ורק בדרכים חוקיות, כלומר בדרכים דמוקרטיות, ולא היו כל ראיות שסתרו את הטענה הזאת.
בין "כך" של כהנא ל"רשימה המתקדמת לשלום"
הסוגיה של פסילת מפלגות עלתה מחדש ב-1984, כאשר שתי מפלגות חדשות קראו תיגר על נוסחת המדינה היהודית והדמוקרטית, כל אחת מכיוון אחר: תנועת "כך" של מאיר כהנא, מהכיוון היהודי, ו"הרשימה המתקדמת לשלום", מהכיוון הדמוקרטי. ב-1984 פסלה ועדת הבחירות המרכזית את שתי המפלגות, אולם בית המשפט העליון התערב והחזיר את שתיהן למרוץ לכנסת. ההנמקות של בית המשפט העליון היו מעניינות: אשר לתנועת "כך", בית המשפט קבע שאי-אפשר לפסול את התנועה, משום שאין חוק המאפשר לפסול מפלגות בשל מצען. כמו כן פסק בית המשפט כי דוקטרינת הדמוקרטיה המתגוננת אינה רלוונטית במקרה הזה, למרות שאם היה בכלל איום על הדמוקרטיה באותה עת, הוא נבע מתנועת "כך".
אשר ל"רשימה המתקדמת", על פי התקדים של פסילת "הרשימה הסוציאליסטית" טען בית המשפט כי דוקטרינת הדמוקרטיה המתגוננת אכן רלוונטית במקרה שלה: מצעה של "הרשימה המתקדמת" לא היה שונה במידה ניכרת מזה של "הרשימה הסוציאליסטית", ואחדים ממנהיגיה היו אלה של "הרשימה הסוציאליסטית". אולם בית המשפט קבע כי במקרה של "הרשימה המתקדמת" אין די ראיות לכך שהיא אכן מנסה לשלול את אופייה היהודי של מדינת ישראל והחזיר גם אותה למרוץ.
לנוכח פרשיות אלה פנה בית המשפט לכנסת והמליץ בפניה לחוקק חוק שיאפשר לפסול מפלגות בשל מצען. ואכן, ב-1985 נוסף לחוק יסוד: הכנסת סעיף 7א', המאפשר לפסול מפלגות מטעמים אידיאולוגיים. המעניין הוא, שבית המשפט לא פנה לכנסת בעקבות המקרה של "הרשימה המתקדמת" משום שמפלגה ערבית אפשר היה לפסול ללא חוק מיוחד, באמצעות דוקטרינת הדמוקרטיה המתגוננת אלא בעקבות התמודדותה של תנועת "כך", אותה אי אפשר היה לפסול ללא חוק מיוחד. התיקון לחוק יסוד: הכנסת קבע שאפשר לפסול מפלגות בשל מצען משני טעמים: מצד אחד שלילת אופייה היהודי של מדינת ישראל; מצד אחר שלילת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל או הסתה לגזענות.
המחיר של מניעת דיון פוליטי
בשנת 2002, בהקשר של האינתיפדה השנייה, תוקן החוק פעם נוספת ונוספה לו עילת הפסילה "תמיכה במאבק מזוין שמנהלים מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל". אולם תוצאותיהם של נסיונות הפסילה עד היום מעידות כי קשה להבחין בין תמיכה במאבק מזוין לבין תמיכה במאבק פוליטי. התומכים במאבקם של הפלסטינים בשטחים נגד הכיבוש הישראלי אינם מבחינים בין ההיבטים המזוינים של המאבק לבין ההיבטים הלא-מזוינים שלו. הם יכולים שלא להסכים לטקטיקות מסוימות שננקטות במסגרת המאבק, אבל הם לא יכולים לערוך הבחנה חדה בין שני סוגי המאבק. כך, מה שנראה לוועדת הבחירות כתמיכה במאבק מזוין נראה לבית המשפט, עד היום, כמאבק פוליטי לגיטימי. כתוצאה מכך, מאז שנחקק החוק נפסלו רק מפלגות ימין יהודיות "כך" וספיחיה; שום מפלגה או מועמד ערבים לא נפסלו עדיין.
המחיר של מניעת דיון פוליטי על ידי פסילת מפלגות הוא פגיעה בזכות יסוד דמוקרטית הזכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט בחופשיות. אבל זה מהווה מחיר רק עבור מי שמחויב לדמוקרטיה. מי שאינו מחויב לדמוקרטיה אינו מרגיש שהוא משלם מחיר, אלא להיפך. יש לקוות שבית המשפט העליון יוכיח שוב שבניגוד לרוב בוועדת הבחירות המרכזית, הוא עדיין מחויב להגנה על הדמוקרטיה.
פרופ' יואב פלד מלמד מדע המדינה באוניברסיטת תל אביב.