בחברון צריך משטרה, לא צבא

הרבה מילים ושעות שידור ארוכות ייחדה התקשורת לשורת התקריות האחרונות בחברון - הציגו סרטונים בהם נראו חיילי צה"ל נסוגים תחת מטר אבנים מפני מפגינים פלסטיניים ועסקו בדיונים על אובדן כושר ההרתעה של צה"ל, בחשש של החיילים מפני העמדה לדין ובהוראות המבלבלות של פתיחה באש. בשאלה יסודית אחת לא עסקו עד עכשיו - האם חיילים אמורים בכלל להתעמת עם אזרחים, ובפרט לעסוק בפיזור הפגנות, ואם הם מיומנים לעשות זאת.

עוד באירועי האינתיפאדה הראשונה והשנייה, התעוררה סוגיית הטיפול בהפרות סדר בשטחים. האחריות הכוללת לנעשה בשטחים היא בידי הריבון, הוא צה"ל, שהופקד גם על הטיפול בהפרות סדר, גם שאינן פעולות טרור. הטלת התפקיד על חיילים צעירים שהוכשרו להילחם באויב חמוש עוררה לא מעט קשיים. בראש ובראשונה, חיילים אינם מאומנים להתעמת עם אזרחים. הם מאומנים להסתער, לירות, להציב רתק, להפעיל טנק, לירות בתותח. אבל הם אינם יודעים מה לעשות בילדה המתייצבת מולם עם אבן במרחק חמישה מטרים. הם אינם יודעים ומעולם לא הוכשרו להתמודד עם ידויי אבנים ובקבוקי תבערה.

כדי להבין את גודל האבסורד, די לזכור שהחיילים שנמלטו ממיידי האבנים בחברון היו חיילי הנדסה קרבית. חיילי ההנדסה מאומנים בפירוק מוקשים, בהצבת גשרים ובפיצוץ דלתות ומכשולים, אבל מה לכל אלה ולהתמודדות עם הפרות סדר של אזרחים? החיילים האלה צוידו אמנם בכדורי גומי ובאמצעים אחרים לפיזור הפגנות, בצירוף אזהרות חמורות המגבילות את השימוש בהם, אבל הכשרתם הצבאית לא כוללת הפעלת אמצעים כאלה וניסיונם בתחום הפרות סדר אפסי. מחר יחליפו אותם חיילי תותחנים המצטיינים בהפעלת תותחים ארוכי טווח ובמדידת אזימוטים למטרות המצויות במרחק עשרות קילומטרים, אבל אין להם שום מושג איך להתמודד עם חבורת ילדים חמושים ברוגטקות במרחק 20 מטרים מהם, כשמאחוריהם עומדים צלמים.

זאת ועוד - שליטה בשטח שבו נמצאים אזרחים שאין להם שייכות או זהות מחד, ומאידך יש לאומנות והקצנה, מביאה את הצבא שנועד להתכונן למלחמה הבאה ואת הפלסטינים לבצע פעולות חריגות, משחיתות ופוגעות.

המסקנה שעליה הצבעתי עוד בזמן האינתיפאדות הקודמות, ברורה ומתבקשת: את פעולות השיטור בשטחים יש להפקיד בידי המשטרה או משמר הגבול. החיילים יעסקו בפעולות צבאיות, השוטרים יעסקו בפעולות שיטור ובטיפול בהפרות סדר ועד אכיפת חוקי התנועה.

צריך להודות: השימוש בחיילים לפעולות שיטור נעשה מטעמי נוחות או מטעמי תקציב בלבד. החיילים זולים מהשוטרים, הם ממילא מוצבים בבסיס הקרוב וניתן לנייד כמעט כל מספר של חיילים ככל שיידרש בתוך זמן קצר למקום האירוע. אלא שהנימוקים האלה, ככל שהם טובים ונכונים, לא הופכים את הצבא לכוח היעיל לטיפול בהפרות סדר אזרחיות. כפי שלא יעלה על הדעת להפעיל צבא לפיזור הפגנות לא חוקיות בתל אביב או בוואדי עארה, כך צריך לצמצם את השימוש בחיילים לאותן מטרות בחברון או בשכם.

הקמת כוחות שיטור לטיפול בערביי השטחים מחייבת כמובן היערכות שתימשך זמן רב, והיא גם מצריכה תקציבים גדולים. לצורך כך יהיה אולי צורך לשנות את מערך הגיוס לצה"ל ולהקים יחידות שיטור ייעודיות מקרב המגויסים. מנגד, אפשר לשקול הגדלת מסגרות המשטרה והקמת יחידות שיטור מקצועיות שזה יהיה ייעודן.

כמי שהיה מפקד משמר הגבול ביהודה ושומרון, אני משוכנע כי משימות השיטור צריכות להיעשות בידי היחידה הזאת. משמר הגבול הינו חיל מקצועי, צמוד משימות המוכשר למשימות שיטור והוא מהווה כוח מגוון, הן ללחימה והן לשיטור, גם בזכות המיומנות וגם תודות להרכב המיוחד של חיילי סדיר עם מפקדי מילואים.

הטלת משימות שיטור על שוטרים ירוקים תהיה יעילה יותר, תפחית את הפגיעות גם בקרב מפרי הסדר, וגם, לא פחות חשוב, תצטלם יותר טוב.

הכותב, ניצב בדימוס דן רונן, היה מפקד המחוז הצפוני במשטרה בשנים 2004-7, ושימש בעבר מפקד משמר הגבול ביהודה ושומרון