לאחרונה הלכו לעולמם בטרם עת, לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן, מספר מפתיע של אישים בולטים מתחומים שונים, ובהם הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, המחזאית ענת גוב והשחקן אברהם מור, אם להזכיר רק אחדים. בצד תחושת האובדן הקשה מנשוא, נדמה שיש מתקפה מוגברת במיוחד של מחלת הסרטן, ולפיכך עלולה להיווצר בציבור תחושה של חוסר אונים ושל פחד משתק.
מחלות הסרטן הן גורם המוות מספר אחת בישראל, כמו במדינות מערביות אחרות. מציאות זו נובעת, בין השאר, מהעובדה שתוחלת החיים בישראל עולה, כך שיותר אנשים מגיעים לגיל שבו הסרטן שכיח במיוחד. מתוך כ-28 אלף החולים שנוספים בכל שנה, כ-400 הם ילדים וכ-80% מהם אפשר לרפא, אולם מחלת הסרטן שכיחה בעיקר בגיל המבוגר. למשל, על פי נתוני רישום הסרטן המרכזי של משרד הבריאות, 80% מהנשים החולות בסרטן השד הן בנות יותר מ-50. החדשות הטובות הן ששיעור החולות בסרטן השד יורד, שיעורי הריפוי וההישרדות גבוהים, ושיעורי התמותה פחתו ב-30% בעשור האחרון.
קיימים יותר מ-100 סוגים של סרטן, אבל הסוגים השכיחים ביותר בישראל ניתנים למניעה ו/או לאבחון מוקדם המאפשר סיכויי ריפוי גבוהים ביותר. נוסף על סרטן השד, מדובר בסרטן המעי הגס ובסרטן העור, שאפשר למנוע ולגלות מוקדם, ובסרטן הריאה, שאת רוב התחלואה בו אפשר למנוע באמצעות הימנעות מעישון או מחשיפה למעשנים אחרים.
על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי וארגון הסרטן הבינלאומי, אפשר למנוע כ-50% מהתחלואה מסרטן על ידי הימנעות מעישון, מחשיפה לא מבוקרת לשמש, מהשמנה ומשתייה מופרזת של אלכוהול, ובאימוץ אורח חיים הכולל פעילות גופנית. בד בבד, אנו עדים להתפתחות מואצת של אמצעי אבחון יעילים, המשפרים משמעותית את שיעורי ההישרדות, ולשיפור עצום באמצעי הטיפול, המתמקדים כיום ברפואה המותאמת אישית לסוג הגידול של החולה, כגון תרופות ביולוגיות ממוקדות מטרה וטיפולי קרינה מדויקים ויעילים יותר. במקרים רבים מחלת הסרטן הופכת למחלה כרונית, וחולים שבעבר זכו לחודשים ספורים יכולים היום להתמודד עם המחלה שנים ארוכות.
מרכזי התמיכה של האגודה למלחמה בסרטן, "חזקים ביחד", שוקקים חולים ומחלימים המשתתפים בקבוצות תמיכה שונות המיועדות להם ולבני זוגם. תשומת לב רבה מושקעת באיכות חיי החולה, וכאשר אי אפשר לרפא, מוצעים שירותי טיפול תומך. אך היעד הוא הפחתת התחלואה בסרטן והתמותה ממנו. הנתונים מצביעים על כך שאנו בדרך הנכונה, אבל הדרך עוד ארוכה. כמי שאיבדה בן ואח ממחלת הסרטן, אני מכירה מקרוב את תחושת הכאב והתסכול העצומה כאשר האמצעים הקיימים מאכזבים ואינם מספקים. אך מתוך הכאב, אני מאמינה שהמאמץ העצום המושקע על ידי כולנו, בשילוב החוקרים, הרופאים וכל אנשי הצוות הרב-מקצועי והמתנדבים, יזכה לתוצאות טובות הרבה יותר, יקצר את הדרך למיגור משמעותי יותר של מחלות הסרטן וימצא מזור יעיל יותר למתמודדים עם המחלה.