הלהיט של מערכת הבחירות, יו"ר הבית היהודי-האיחוד הלאומי, נפתלי בנט, הבהיר שלשום (חמישי) שאם יורו לו מפקדיו בצה"ל לפנות מתנחלים מבתיהם, הוא יסרב לעשות זאת. אחר-כך מיהר לסגת מדבריו, ולטעון שלא היה עושה כן, אלא "מבקש בשקט ממפקדו" שייתן לו פטור. לא ברור מה מהשניים מסוכן יותר לדמוקרטיה; עמדתו של פוליטיקאי בכיר בדבר הדין שהוא עושה לעצמו על פני שלטון החוק, או דווקא העובדה שכעת הוא מתחמק מאחריות, ומקביעת עמדה ברורה בסוגייה. ומה תעשה, מר בנט, אם המפקד יקבע שלמרות התנגדותך, עלייך לבצע את המשימה, כמו יתר החיילים, שניתן להניח שאיש מהם לא ייהנה ממשימת פינוי אזרחים מבתיהם?
אם יש שמץ של סיכוי שרס"ן במיל' בנט באמת מאמין שביום מן הימים הוא יידרש (ולו במישור התאורטי) לפעול בניגוד להוראות מפקדיו, לסרב פקודה בצה"ל - מן הראוי ומן ההכרח שיאמר זאת בקול רם וברור, בלי פניות פרסה ובלי התחמקויות. אם יש לו עמדה שונה מהקונצנזוס בסוגייה כל-כך חשובה כמו זו, עליו לומר אותה בפני ציבור הבוחרים, שישמע וישפוט, גם אם הדבר עלול להזיק לו. עליו להבין את מצבו החדש, כשותף קואליציוני בפוטנציה, כשר בכיר לעתיד בישראל. ברוך הבא לליגה של הגדולים.
משחק המחבואים
לזכותו של בנט ייאמר שהוא לא המציא את שיטת החבאת העמדות. עשו זאת לפניו השחקנים הוותיקים בליגה. ייתכן והוא ראה והפנים את ציפי לבני, בהיותה יו"ר האופוזיציה, שהתנגדה לעסקת שליט, בשל מחירה הביטחוני הכבד, אך לא השמיעה את עמדתה בשל החשש מחוסר הפופולריות של עמדה זו; ייתכן וראה בנט והטמיע דווקא את התנהגותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שעמדתו הברורה בדבר גיוס תלמידי הישיבות לא נשמעת באופן חד-משמעי; או דווקא את זו של יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', שמצניעה את עמדותיה המדיניות כאילו היו ילד מחוץ לנישואים.
כולם משתתפים במשחק המחבואים. מערכת הבחירות הזו מסתמנת כקמפיין היסטרי להסתרת עמדות, לא להשוואתן. המועמדים הבכירים מקווים שאיש לא ישים לב לעמדותיהם, ויסתפק בבחירה בתדמית נוצצת - בין אם מדובר בזו של המטכ"ליסט-ההיי-טקיסט, זו של המנהיג האחראי, המדינאית השקולה או מנהיגת המחאה. למעשה, בודדים המועמדים והמפלגות שכן משמיעים את עמדותיהם בצורה ברורה, ואלה מטבעם הקיצוניים. מה הפלא, אם כן, שחבריהם למשכן מנסים לפסול אותם מהתמודדות?
ובכל זאת, האמירה של בנט, ופניית הפרסה ממנה, נראים כמסוכנים יותר, כבעייתים יותר מהבריחה של נתניהו, לבני או יחימוביץ'. בנט, גם אם במרומז, מספר כי בהיותו קצין ומפקד בגוף שהמשמעת בו היא קודש הקודשים, הוא עשוי לשים לעצמו חוק אחר לפני חוק המדינה. לעבור על החוק במודע ובכוונה תחילה. בנט עשוי להביא כאן לזעזוע של ממש ביכולתו של צה"ל לתפקד, לשינוי מהותי בעליונותו של שלטון החוק בישראל ובהכרעת הרוב ונבחרי הציבור שלו. מן הראוי שייקח אחריות על כך, יבין את משמעות האמירה שלו ואת השלכותיה, ויאמר את עמדתו, גם אם מאוחר, באופן שאינו משתמע לשני פנים, לכאן או לכאן. בליגה של הגדולים אין מקום לעמדות עמומות, בוודאי לא כשמדובר בציות לשלטון החוק, בוודאי לא אם אתה טוען להיות הדבר החדש, המרענן והשונה.