פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איך תימנע האינתיפאדה הבאה?

      למול מראות חיילי צה"ל הבורחים מהפגנות בגדה, בועז העצני סבור כי כמו לפני 25 שנה החידלון הישראלי נגד הטרור "הרך" נמצא בשיא ועלול להביא לאינתיפאדה נוספת

      האם תפרוץ "אינתיפאדה שלישית"? צה"ל, גורמים ערביים ועיתונאים יודעים לספר על הסיבות המובילות לכך, תוך הטלת האשמה עלינו, שמנענו את ה"אופק המדיני", כלומר, הפסקנו להתקפל. מה שלא מספרים לנו הוא מעורבות הממסד של אבו מאזן בהסתה, בעידוד וארגון הסיבוב הבא, ואת ההבלגה הישראלית, המקפידה שלא לפסוח על שום טעות, כולל את אלו שכבר עשתה בעבר.

      ההפקרות הישראלית מאפשרת כבר מזמן לכל אנרכיסט להגיע לשטח, להוביל ולהסית פורעים ערביים לאלימות ולהכין מארבים תקשורתיים לצה"ל. פרובוקטורים מחו"ל אינם מגורשים, וחבריהם מישראל זוכים ליד רכה במיוחד, עד שלפעמים נראה כאילו מישהו מתוך מערכות המשפט והביטחון מקל עליהם את המלאכה בכוונה. ב-10 שנות הפעילות הזו נפצעו מאות חיילים ואחד נהרג, אבל "שלטון החוק" והתקשורת מתעניינים רק בריסוסי כתובות של "תג מחיר".

      הרשות הפלסטינית מסיתה נגד ישראל בכלי התקשורת שלה, כיכרות, רחובות ובתי ספר נקראים על שם מחבלים מתאבדים, ישראל כלל אינה מופיעה על המפות, סחורות ישראליות מוחרמות, והחינוך לשנאה מככב בגלוי. ישראל שותקת ולא משתמשת בהסתה הרשמית של הרשות הפלסטינית להסברת עמדתה.

      למרות זאת, ההמונים הערביים בגדה המערבית נמנעו עד עתה להצטרף לפעילות עוינת, אך המצב משתנה והמשך החידלון הישראלי עלול לסייע להצתת האווירה באופן המזכיר מאד את ערב האינתיפאדה הראשונה. מה נשתנה?

      אהוד ברק גרוע בהרבה מרבין

      המנוע המרכזי של האינתיפאדה הראשונה היה "עסקת ג'יבריל", שבמסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים ו-550 מהם הגיעו לגדה המערבית ולעזה. חזרתם של המשוחררים לטרור הייתה הבעיה הקטנה. הצרה הגדולה הייתה הגעתם של המחבלים בעלי הכישורים והמוטיבציה הגבוהים ביותר, שדרת מפקדים וחיילים שארגנו את המהומות. השחרור היה למעשה הודעה רשמית של ישראל שהפשע והטרור משתלמים, וכך התרסקה ההרתעה. עסקת שליט מובילה בדיוק לאותה תוצאה.

      כמו לפני 25 שנה, החידלון הישראלי נגד הטרור "הרך", נמצא כעת בשיא. גם אז היה שר ביטחון הססן שקשר את ידי צה"ל ומינה מפקדים פייסנים. אז היו אלה שר הביטחון רבין ואלופי הפיקוד, עמרם מצנע במרכז ומתן וילנאי בדרום. מצנע למשל, מנע נסיעה של ישראלים עם דגל ביום העצמאות כדי לא להרגיז את הערבים, אך השיא היה כשמנעו מצה"ל מלהפריע לאספסוף לרצוח משתפי פעולה עם ישראל ובכך מוטטו את המעמד של ישראל. שר הביטחון כיום, אהוד ברק, גרוע בהרבה מרבין, ועל סירוס הצבא בשטח מופקד האלוף ניצן אלון שמצליח בכך באופן ראוי לציון. התמונות של חיילים בורחים ממפגינים פלסטינים הינן תוצאה ישירה של הוראות האוסרות להפעיל אפילו אמצעים לפיזור הפגנות ללא אישור מדרגים גבוהים. צה"ל מפקיר את חייליו כשהוא שולח אותם לטפל בהתפרעויות מבלי לספק להם שום כלי לטפל בהן, ומכריח אותם לברוח ולספק תמונות השפלה שמעלות את מורל המחבלים לשמים. תמונות כאלו סיפקנו להם גם בשנות השמונים, בייחוד באירוע שבו הופסקה פעילות מעצרים במחנה הפליטים בלאטה בלחץ המהומות ערב האינתיפאדה.

      הכישלון של "עמוד ענן" שבו לראשונה נורו רקטות לעבר תל אביב, וכפרס זכה החמאס להישגים פוליטיים בלתי צפויים במחיר של כמאה וארבעים הרוגים, מקביל ל"ליל הגילשונים", שבו מחבל בודד שחדר מלבנון הרג שישה חיילים בבסיס בצפון כשבועיים לפני האינתיפאדה. הצלחות הטרור הן חומר בעירה מעולה להגברתו.

      נתניהו הפקיר את השטח לברק ומאפשר לו לבנות ולטפח את המוקש הזה העלול להתפוצץ ולשאוב את תשומת הלב, המשאבים והלגיטימציה הבינלאומית. בכך הוא גם מטרפד את הפעולה האפשרית נגד אירן, זו שבראש מעייניו.

      אפשר עדיין למנוע את הסיבוב הבא באמצעות הוראה לצה"ל להתנהלות קשוחה עם מיידי האבנים ושולחיהם, מתן גיבוי לחיילים, סילוק האנרכיסטים, ביטול המחילות שניתנו למבוקשי הפתח בתמורה לפעילותם נגד חמאס שהופסקה, ביטול תעודות "אח"מים" למחבלים בחליפות, וחנק תקציבי. והכי חשוב, בנייה יהודית נרחבת, שבנוסף להגשמת הציונות, זו השיטה היעילה ביותר לחסל את האופציה הפלסטינית.

      בועז העצני, תושב קריית ארבע