היום (חמישי) מציינים בישראל את יום ההתרמה השנתי לארגוני החירשים בישראל - אך אין לנו שום סיבה להתרווח בכסא. ארגוני החירשים ועמותות השירות עושים ממלאים את תפקידה של המדינה. הצרה היא, שהרשויות, בתפקידן כרגולטור, מחמירות בדרישות ובתקנות, אך לא מסייעות לארגונים, שהם למעשה זרועות הביצוע שלהם, לקבל את המשאבים הכספיים הנדרשים לביצוע עבודתם. מדיניות זו מערערת בעקביות את הבסיס התקציבי לפעילותם של ארגוני החירשים והעמותות.
המשך מדיניות זו יביא בטווח הלא-רחוק להתמוטטותן של עמותות שירות בישראל, ובכללן גם אלו המסייעות לחירשים. מצב זה, לא רק שיוביל לגידול באבטלה ולפגיעה כלכלית נוספת באוכלוסיות הנזקקים, אלא גם לצורך להשקיע הרבה יותר בהקמה ובתחזוקה של ארגונים חדשים על ידי המדינה. מי שחושב שניתן לנהוג בארגונים על פי משל "הסוס המורעב", הרי שכבר בשנים הקרובות יתפכח וייווכח שהסוס נפח את נשמתו.
איך עובדת השיטה? הרשויות, לדוגמה, לא מעדכנות במשך שנים את תקציבי התמיכה לארגונים שבמסגרתם מטופלים הילדים. מוסדות מדינה מורידים - באופן שלא ניתן להסבר - תמיכות קבועות לארגונים ולעמותות, בזמן שיותר ילדים חירשים זקוקים לטיפולים בכל שנה, ועלויות השכר, הפעילות והתשתית עולות. הרשויות מעדיפות לתמוך בישיבות, בכוללים ובמוסדות דת ללא פרופורציה, מול צורכי הרווחה המשותפים לכל חלקי האוכלוסייה.
דווקא עמותות שמעניקות שירות מקצועי נטו, ללא שיקולים מסחריים, בתחומי רווחה, חינוך ובריאות, ראוי שיזכו לתמיכה ועידוד ממשרדי הממשלה. אך המצב הפוך. וכך, למשל, קופות החולים קובעות, ללא פיקוח משרד הבריאות, סכומי הפסד מגוחכים לתשלום, עבור טיפולים רפואיים שמעניקות העמותות, ועוד דורשות מהעמותות הנחה בגלל מצבן הקשה - לעג לרש!
אין הסברים למחדל
דוגמא להמחשת האבסורד: בעשור האחרון, הצטמצמה התמיכה הממשלתית בעמותה שלנו ב 60%, כל זאת בזמן שמספר הילדים הוכפל, עלויות השכר והתשתיות גדלו בעשרות אחוזים (מיליוני שקלים). מצב זה מאפיין עמותות רבות בתחום החרשים והטיפול בילדים בעלי מוגבלויות אחרות.
בעת הזו, ניתן לצפות מהרשויות שיפשילו שרוולים וישלימו את הפער שנוצר בין צורכי החירשים לבין שיעור הירידה בתרומות. לצערנו, המצב בדיוק הפוך. גם כשכבר מתקבלות החלטות ממשלה על פיצוי עמותות שנפגעו מהמשבר הכלכלי ("קרן הסיוע לעמותות"), כספים שהוקצו למטרה זו נעלמו בין סעיפי התקציב באוצר. גם ועדת הכספים של הכנסת שהתכנסה וישבה על המדוכה, ולא הצליחה להחזיר את הכספים או לקבל הסברים למחדל.
אם מוסדות המדינה לא יתאימו את התמיכה לעמותות השירות בהתאם למציאות ולצרכים, ידרשו ארגוני החירשים, כמו גם ארגונים נוספים במגזר השלישי, לפתח תפישה כלכלית עסקית חדשה, ולמכור את שירותיהם בתחום מומחיותם לכל המרבה במחיר. ללא מהפכה בתפישה הארגונית והתקציבית, ייעלמו הארגונים שיישמו עד היום הלכה למעשה את עקרונות מדינת הרווחה, וייאלצו להחזיר את המפתחות למוסדות המדינה כבר בעתיד הקרוב.
הכותב, בועז הרמן, הוא מנכ"ל תל-אביב והמרכז בעמותת מיח"א, העוסקת בשיקום פעוטות וילדים חירשים ולקויי שמיעה