נסיך וראש השבט

הנסיך מת בבוקר. הלך לעולמו כפי שחי כ-69 שנים. כסמל למונח כבוד האדם. אישיות שהייתה במהותה קטיפה אשר כיסתה על גוש פלטינה. הרמטכ"ל ה-15 של צה"ל, אמנון ליפקין-שחק, נפרד ממי שרצה כפי שרק הוא היה מסוגל. מהכרה למוות בלי דמדומים.

הוא לא היה אדם לוחמני, אבל חייו עברו עליו כמלחמה אחת גדולה בחזיתות שונות, בביטחון הלאומי ובמאבק על תקינות חייו נוכח מתקפות המחלה, שלעיתים נעצרה לזמן רב אבל לא פסקה לעולם, וגם בתחום הציבורי.

בימי התום של הלשון העברית היו אומרים כי אמנון ליפקין-שחק גיבור הקרבות בכראמה ובחוף הלבנון. פעם אמר לי אהוד ברק - ברגע נדיר של פרץ רגשות - כי הוא "אוהב את אמנון", וכי באחד המבצעים, לא היה הכוח שעמו חוזר בשלום לבסיסו אלמלא קור רוחו. זהו עמוד תווך בביוגרפיה שלו - קור הרוח. במשך שנים רבות שמע בשורות איוב על מצבו, ואיש מעולם לא ראה אגל זיעה על מצחו.

סבלו היה רב, אבל הלורד - בן למשפחה ותיקה אשר מקורה בחברון - לא הניח לזר לחדור אליו. בכירים במערכת הביטחון, ובהם גם יריבים מרים כברק וגבי אשכנזי ואורי שגיא, באו לבקש את עצתו, ובשבתם בביתו לא שמעו אנחת כאב.

בישיבת דירקטוריון נראה קם ממקומו ופונה לחדר אחר. הלכו אחריו וראוהו מתפתל בכאביו ואפילו זועק, ולאחר מכן שב לדיון כאילו יצא לרגע לשוחח בטלפון הנייד.

כשנודע לו בשנות ה-90 כי לקה בסרטן הדם התכנס עם רעייתו טלי ללמוד את פרטי המחלה, וכפי שאמר לי פעם רופאו, הד"ר שלמה שגב: "בשלב ההוא אמנון שאל לדעתנו, אבל החליט בעצמו ולעצמו כיצד להירפא".

לפני שהתמנה לרמטכ"ל סיפר ליצחק רבין על מחלת הדם שנרפא ממנה. רופאים-מומחים הבטיחו כי מצבו תקין והמחלה נבלמה, ואם יאבד מיכולתו יקרה הדבר בהדרגה ויוכל לפנות את מקומו לבא אחריו בצורה מסודרת. זה מה שהיה ליפקין-שחק - מאורגן, בלי בהלה. האדם שהכל האזינו לו ברוב קשב.

אז היה גורם תקשורתי שביקש לגנוב את תיקו הרפואי מבית החולים שיבא. זועזעתי וסיפרתי לו. הוא לא התרגש. בתוך כמה ימים סיפר לרון בן-ישי במה בדיוק לקה. לא היה לו מה להסתיר. לא קיננה בליבו חרדה שמא סודו ייוודע.

הוא התבונן במציאות בגובה העניינים, בפיכחון עיניים, בתעוזה של ביטחוניסט מובהק רודף שלום. היו לו גם התנגשויות, מפני שהשקט הפנימי לא בא במקום נחישות הדעת. עם בנימין נתניהו ויצחק מרדכי ואורי שגיא, והם לא היו לבד. ב-99' לא שעה לפניית ברק לחבור אליו בבחירות, ובמרומז להיהפך לשר הביטחון בממשלה. מקורביו הכשילוהו. זו הייתה טעותו. סביר להניח ששניהם הצטערו עליה.

לרבים וטובים ומרכזיים במערכת הביטחון אבד אתמול ראש השבט, מקור הסמכות והעצה הטובה. לא רק להם.