האם ארה"ב בדרך לצניחה חופשית מהמצוק הפיסקלי?

הטרגדיה בקונטיקט הסיחה לכמה ימים את דעתו של הציבור האמריקני ושל מנהיגיו מהמשבר הכלכלי העומד בפתח. לפתע, הפוליטיקאים קיבלו קצת פרופורציות. מה שהיה עד כה עימות היסטורי בין דמוקרטים לרפובליקנים על עתידה הכלכלי של אמריקה, נראה עכשיו כמו ויכוח וושינגטוני סר-טעם, בשעה שהמדינה מרותקת למסכים ומבכה על מותם של עשרים תלמידי כיתה א' שמובאים למנוחות.

אבל בכל זאת, לוח השנה, שמתקדם לעבר 31 בחודש דצמבר, מעורר דאגה. אם אובמה ויריביו הרפובליקנים בקונגרס לא יגיעו לפשרה עד לתאריך זה, תיפול ארצות הברית מעבר למה שמכונה "המצוק הפיסקלי", אותה שורה של קיצוצים והעלאות מסים אוטומטיים שתשליך את אמריקה לעבר מיתון נוסף.

את השבועות האחרונים מבלה אובמה בשיחות עם מי שהתקבע כיריבו המר ביותר – ג'ון ביינר, מנהיג הרוב הרפובליקני בבית הנבחרים. ביינר, מחוקק שמרן ממדינת אוהיו, אינו אדם שנוטה לפשרות. והשיחות, הן נעות במסלול הקבוע של משברים פוליטיים: קיפאון, הצהרות גדולות, משבר, התקדמות ואז שוב משבר.

מהו אותו מצוק פיסקלי? מדובר בחקיקה דרמטית שאישר הקונגרס בקיץ 2011, אחרי המאבק הגדול על העלאת תקרת החוב של ארצות הברית, מאבק שהוביל להורדת דירוג האשראי של המדינה. כבר אז לא הצליחו בית הנבחרים הרפובליקני והבית הלבן להסכים על דרכים לקצץ את החוב הלאומי שהולך ותופח. מכיוון ששנת הבחירות כבר עמדה בפתח, הם החליטו לעשות מה שפוליטיקאים יודעים טוב מכולם – לגלגל את הכדור הלאה.

הרעיון היה לדחות את הטיפול במשבר עד אחרי הבחירות, מועד שבו שני הצדדים, משוחררים מלחצים פוליטיים, יהיו אולי נכונים יותר לסגור עסקה. וכדי להבטיח שזה אכן יקרה, השאירו הקונגרס והבית הלבן פצצת זמן מתקתקת על השולחן – אם לא תושג עסקה עד סוף 2012, יכנסו לתוקף שורה של קיצוצים חסרי תקדים בהוצאות הממשלה, ולצדן יפוג תוקפן של כל הקלות המס שהונהגו בתקופת כהונתו של ג'ורג' בוש. ובמילים אחרות, אם לא תהיה הסכמה, כל צד יאבד את מה שחשוב לו מכל. הדמוקרטים יצטרכו לסבול קיצוץ חד בתקציב, והרפובליקנים יעמדו מול העלאה במסים.

אבל האם זה עד כדי כך נורא? הרי העלאות מסים וקיצוצי תקציב ממילא יהיו חלק מכל תוכנית לצמצום החוב הלאומי. הבעיה, מסבירים הכלכלנים, היא בהלם אליו יכנס המשק האמריקני. קפיצה חדה במסים לכל האמריקנים תוביל מיד להקטנת ההכנסה הפנויה ולהאטת המשק. קיצוץ בהוצאות הממשלה האזרחיות ימנע מהאזרחים שירותים חיוניים, בעיקר בעת משבר כלכלי, וקיצוץ בהוצאות הביטחון יוביל לגל של אבטלה. ומעל הכל, כישלון בפתרון הבעיה ישדר לעולם שאמריקה, כפי שיש אחדים החושדים זה זמן, היא מדינה בלתי אחראית ולא ראויה לאמון. דירוג האשראי יירד, השקעות יברחו. כל זה יתורגם לירידה חדה בשיעור הצמיחה של המשק, קפיצה בשיעור האבטלה בחזרה ללמעלה מ-9% והידרדרות למיתון כלכלי שני.

לכאורה, הפתרון אמור להיות פשוט: הבית הלבן והדמוקרטים צריכים להבין שכל עסקה תכלול גם קיצוץ תקציבי מסוים, ועל הרפובליקנים מוטל להסכים להעלאות מסים מסוימות. כל-כך פשוט. אבל זהו הוויכוח שנוגע בשורש האמונות הבסיסיות של שני הצדדים ולכן הפשרה שנראית כל כך מובנת מאליה, חומקת שוב ושוב.

בימים האחרונים הסכים כל צד להתפשר קצת. ביינר הסכים לקבל את העיקרון ששיעורי המס יגדלו עבור העשירים ביותר ושהקיצוץ בתקציב לא יהיה כה גדול, ואילו אובמה נאות להודות בכך שאפשר להסתדר גם עם העלאת מסים צנועה יותר, ושאפשר יהיה לקצץ קצת גם בביטוח הלאומי.

אבל כידוע, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. כשג'ון ביינר אומר שהוא יסכים להעלות את המסים לעשירים, הוא מתכוון לאלה שמרוויחים מעל מיליון דולר בשנה. אובמה דיבר על הכנסה של מעל לרבע מיליון, ואחר כך הסכים לעלות ל-400,000 דולרים בשנה. הפער בין המספרים עצום. גם ההבדלים בשאלת הקיצוצים גדולים. ובכל זאת מדובר היה בסוג של התקדמות, בהרגשה שכל צד מוכן לתת קצת יותר.

כמו בכל דרמה פוליטית, אחרי ההתקדמות מגיע שלב המשבר. ביום שלישי השיחות שוב עלו על שרטון, וביינר שלף את נשק יום הדין שלו: אם לא תהיה פשרה, הוא יביא לאישור הקונגרס תוכנית משלו, עם מסים מופחתים למי שמרוויח פחות ממיליון, כל זאת כצעד חד צדדי ומבלי לחכות לאובמה. הבית הלבן זעם, אבל מאחורי הקלעים היועצים הרגיעו: "זה רק לצורכי משא ומתן". הם גם יודעים שעד הצעד האחרון שלפני המצוק, יהיו עוד הרבה רגעים של משבר.

במידה רבה, עצם קיומו של הוויכוח הזה מוכיח שהבחירות בנובמבר לא שינו הרבה. הנשיא אובמה אמנם קיבל מנדט לארבע שנים נוספות, אבל הציבור האמריקני גם שמר על מערכת האיזונים והבלמים כאשר השאיר את הרפובליקנים בשליטה בבית הנבחרים. לו היה מצליח אובמה לשכנע את אמריקה שדרכו היא היחידה, הבוחרים היו דואגים להשליך כמה מחוקקים רפובליקנים מהקונגרס ולשנות את יחסי הכוחות.

הבחירות, לפיכך, היו הוכחה נוספת לכך שהמשבר הכלכלי של השנים האחרונות הותיר אחריו אומה מבולבלת. כן, האמריקנים רוצים יותר מסים על העשירים, אפילו סקרים של הימים האחרונים מראים זאת, אבל לא, הם לא חושבים שזה הפתרון לבעיות המדינה. בין הקפיטליזם הטהור שמציעים הרפובליקנים לרשת הביטחון החברתית הגדולה שמבקש אובמה לפרוס, חי ציבור אמריקני שלא מאמין באף פתרון דרמטי - ולכן ההנהגה דוהרת לעבר המצוק.

אבל, מכיוון שבכל זאת מדובר בפוליטיקה, רוב הפרשנים מאמינים שכמו בסרטים המצוירים מהמאה הקודמת, בשנייה האחרונה מישהו ילחץ על הבלמים ויעצור לפני הנפילה אל הלא-נודע. איש אינו רוצה לראות את אמריקה צונחת אל מעבר למצוק. עבור אובמה זו תהיה דרך נוראית להתחיל תקופת כהונה שניה ועבור הרפובליקנים זה רק יאושש את תחושת הציבור שמדובר בחבורה של מחוקקים לא אחראים. לפני כשבועיים ביקר אובמה עם בני משפחתו בחנות ספרים בווירג'יניה וקנה מתנות לחג המולד. צעד נבון עבור נשיא שבמקום להקדיש את הימים שלפני החג להכנות ולקניות, צפוי לבלות את רוב הזמן בשיחות עגומות עם מנהיגים רפובליקנים זועפים ועם יועצים כלכליים חמורי סבר. אחרי הכל, גם הקדנציה השנייה לא הולכת להיות פיקניק.