התחלתי לעבוד בקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל לפני כשנתיים. קשה להגיד בלי שזה יישמע קצת שחוק, אבל במקום שאני עובד יש בערך 60 עובדים, שמגיעים ופשוט נותנים את הנשמה כדי לעזור לאנשים זקנים שלפני 70 שנה עברו שואה, שאת הצלקות שלה הם נושאים עד היום בגוף ובנפש. כל אחד מחבריי בקרן היה יכול להשתלב בקלות בארגונים מתגמלים יותר, והמכנה המשותף להם הוא המסירות והרצון שמוכוונים על ידי מצפן אישי רגיש שמצביע אל הנפש.
יתרה מכך, בין חבריי לעבודה יש כאלה, שלאחר יום עבודה סוחט רגשית מול ניצולי שואה, עוד מוצאים את הזמן להתנדב באופן פרטי כדי לסייע למטרות חברתיות שונות לגמרי, החל מסיוע לחיילים בודדים ועד עזרה לבעלי חיים. אלה האנשים במקום בו אני עובד.
כעובדים בקרן, אני וגם חבריי שקועים מבוקר עד ערב בשגרה שכוללת אינספור פעולות ומשימות במטרה לגייס משאבים, לתכנן פרויקטים, לייעל ולהוציא לפועל פתרונות לטווח מיידי, קצר וארוך למצוקות וחרפות שאנשים רגילים לא נחשפים אליהן, גם לא בכתבות הצבע שצצות מדי פעם בעיתונים, ואשר עוסקות בקבוצה החלשה ביותר בחברה הישראלית.
לא נעים להגיד אבל בתוך השגרה הזו, אנחנו שעובדים בקרן, כמעט והתרגלנו לאטימות של פקידי האוצר, שמתחבאים מאחורי הכינוי המכובס "הגורם המממן". מה שיותר קשה זה לעכל את הקיצוצים בתקציבים שמונחתים על הקרן מעת לעת. לפעמים זה מגיע באבחה אכזרית כמו הנחיה בלתי מנומקת מלמעלה, כגון: "מהיום תפסיקו להחזיר כסף על מכשירי שמיעה", אבל לרוב זה באמצעות דרישות אבסורדיות ותרגילי השהיה ביורוקרטים שיכולים להתיש את הסבלנים שבעובדים.
השקרים וההשמצות של האוצר
מעל הכל, זה בלתי נסלח לשמוע שכדי לתרץ את היד הקמוצה והעין הקפוצה, נוקטים פקידי האוצר אוסף של שקרים והשמצות שבינם לבין המציאות אין שום קשר. האמינו לי, אני נמצא שם בלב העשייה, ואני לא מצליח להאמין שהדברים שמישהו שם אומר מכוונים לארגון שאני עובד בו.
אז הנה כמה הבהרות הכרחיות כדי שאתם הקוראים, אנשים כמוני, תדעו ממקור ראשון את העובדות והאמיתות שמאחורי התירוצים והשקרים:
"הגדלנו את התקציבים לקרן" האמת היא שבשנים 2009 ו-2010 העביר האוצר לקרן כ-170 מיליון שקלים בכל שנה עבור הניצולים, ולעומת זאת בשנים 2011 ו-2012 העביר רק כ-130 מיליון שקלים. בכל שפה שאני מכיר זה קיצוץ ולא הגדלה. אגב, לא כולם יודעים, אבל בסוף כל שנה מחזירה הרשות לזכויות ניצולי השואה לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים כעודפים שלא נוצלו, ומאות המיליונים הללו עושים דרכם, באמצעות כל מיני סעיפים לא ברורים, למטרות אחרות בתכלית.
"הוספנו עוד תשעה מיליוני שקלים לקרן, ומקווים שזה לא ישמש את הקרן להוצאות מנהל" האמת היא שכל פקיד באוצר יודע היטב שהכסף מיועד מראש למטרות ספציפיות כמו החזרי הוצאות רפואיות ומימון שעות מטפלת לניצולים במצב סיעודי, וכמו שהכסף הזה מגיע כך הוא גם יוצא. אפילו שקל אחד ממנו לא זולג להוצאות מנהל.
"הקרן בזבזנית והגדילה את הוצאותיה" האמת היא שבשלוש השנים האחרונות הקרן יציבה בהוצאותיה ולא הגדילה אותן כלל. באחריות. מה שאולי מטעה את דוברי האוצר היא העובדה שבשנתיים האחרונות הקרן הגדילה את היקפי הסיוע שלה לניצולי השואה, הוסיפה ארבעה אפיקי עזרה חדשים שלא היו קיימים קודם לכן והרחיבה את מעגל מקבלי העזרה. כל יועץ ארגוני שתפגשו היה מאשר לכם, שהרחבת פעילות מסיבית, מבלי להעלות את העלויות היא ביטוי להתייעלות, ודאי לא לבזבזנות.
"הנהלת הקרן לא מבינה שעליה להתייעל" - האמת שהצעות ה"ייעול" שמציע האוצר הן יצירתיות: בין היתר הוצע לסגור את השלוחות הצנועות של הקרן בבאר שבע וחיפה - אתם באמת מדמיינים את האנשים הזקנים הללו מקריית גת, ערד ובאר שבע, או מחיפה, קריית ים וכרמיאל, עולים השכם בבוקר על האוטובוס הראשון כדי להגיע עד למשרד בתל אביב לקבל עזרה במילוי טופס בקשה לסיוע? או לדוגמה "ייעול" נוסף, באמצעות קיצוץ ברכזי ההתנדבות, שמשמעותו להגיד ל-1,000 המתנדבים להפסיק להגיע פעם בשבוע לביתו של ניצול השואה הבודד ששידכנו להם כדי להכניס קצת אור לשגרת בדידותו - אתם באמת חושבים שאפשר להפעיל מערך של 1,000 מתנדבים ב-SMS קבוצתי וללא הכוונה של רכזי התנדבות?
"המשכורות של מנהלי הקרן מנופחות" כמו שהאחיות בבתי החולים "מתלוננות אבל מרוויחות 28 אלף שקלים בחודש", כשרוצים לעוות נתונים, זה מה זה פשוט. כל אחד יכול לנסות. האמת - כל הוצאות התפעול, המנהל והמשכורות של הקרן מהוות בסך הכל 1.8% מתקציבה. חוק העמותות לעומת זאת מאפשר לעמותות להקצות לכך 7-15 אחוז. משכורות בקרן הן צנועות במקרה הטוב, וסבירות במקרה הרע.
תנו לי לספר לכם לסיום, שבשמונת החודשים האחרונים שכר משרד האוצר סוללת רואי חשבון בכירים ממשרד פרטי על מנת לבצע ביקורת מקיפה בקרן שלנו. המבקרים ישבו שעות על גבי שעות לטובת ביקורת שהניבה אפס ממצאים.
אותן שעות ביקורת על חשבון התקציבים לניצולי שואה. ואני לא יכול להשתחרר מההרגשה שאם לא היו יושבים שם באוצר אנשים רעים ואטומים, בכסף הזה שעלו רואי החשבון, אני וחבריי היינו יכולים לדאוג למשל לשיפוץ קטנטן של 50 או 60 דירות מוזנחות של ניצולי שואה. אמנם זה לא היה הופך את בתיהם לארמון, אבל היה גורם להם להרגיש לרגע חורפי אחד כמו מלכים. אז בפעם הבא כשתראו בחדשות איש זקן עומד עם שלט ברחוב, והקריין יגיד "ממשרד האוצר נמסר בתגובה..." תעצרו לרגע ותחשבו למה באמת הוא מתכוון.
הכותב, ערן נובק, הוא מנהל התפעול של הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל