ועדת הבחירות המרכזית תכריע מחר אם סיעות רע"מ-תע"ל ובל"ד משמאל ועוצמה לישראל מימין, יוכלו להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת - או שהן ייפסלו. המפלגות והח"כים המועמדים לפסילה גייסו סוללה של עורכי דין, שייצגו אותם בדיון המרתוני, שינהל יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין - כדי לשכנע את 34 חברי הוועדה לדחות את בקשות הפסילה. חבל על המאמץ שישקיעו, כי תוצאות ההצבעה ידועות מראש. הוועדה מורכבת מפוליטיקאים, נציגי כל המפלגות שהיו מיוצגות בכנסת, וכל אחד מהם יגיע לדיון עם החלטה ברורה מראש כיצד להצביע.
כמי שליווה את הדיונים הללו בכמה מערכות בחירות קודמות, ברור לי שנציגי הליכוד ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, האיחוד הלאומי והבית היהודי, שיש להם רוב בוועדה, יתמכו בבקשות לפסול את סיעת בל"ד ואת הח"כית חנין זועבי, ואולי גם בהצעה לפסול את סיעת רע"מ-תע"ל. לעומת זאת, הם יתנגדו בתוקף להצעה לפסול את סיעת עוצמה לישראל. ערב בחירות 2003 התכנסה ועדת הבחירות לדיונים בנושא בקשות הפסילה. הבקשה לפסול את סיעת בל"ד ואת מנהיגה דאז עזמי בשארה אושרה ברוב גדול. יו"ר הוועדה דאז, שופט בית המשפט העליון מישאל חשין, אמר לפני ההצבעה כי "אם כל שאר התפקידים של ועדת הבחירות יונחו על כף מאזניים אחת והתפקיד לפסילת מועמדים על הכף השנייה, הכף השנייה תכריע. התפקיד הזה הוא הרגיש ביותר שהוטל על הוועדה".
חשין אף הפציר בחברי הוועדה לקרוא את הטיעונים שהגישו פרקליטי המועמדים לפסילה. "אני לא אומר שצריך לקרוא בדקדקנות את החומר כאילו אנחנו קוראים פרק א' בישעיהו, אבל את הטיעונים תקראו היטב", אמר. חשין, שהתנגד לפסילת בל"ד, אף אמר לוועדה ש"יש כאלה שבאו משוכנעים מהבית". התופעה חזרה על עצמה גם ערב הבחירות לכנסת ה-17 (2006) והבחירות לכנסת ה-18 (2009). שוב ביקשו מפלגות הימין לפסול את המפלגות הערביות, ושוב הרוב האוטומטי של מפלגות הימין בוועדה אישר את הפסילה.
אמת, בכל המקרים בית המשפט העליון, שדן בערעורים על הפסילות, ביטל אותן ואיפשר לבסוף את השתתפותן של המפלגות הערביות בבחירות. עם זאת, יש טעם חמור לפגם בכך שפוליטיקאים (חלקם מדרג ב' או ג') מנצלים את הסמכות שמעניק להם החוק ופוסלים את יריביהם הפוליטיים, בעיקר מתוך שיקולים פוליטיים ולא מתוך שיקול ענייני. כמה פעמים בעבר הועלו הצעות לשלול מוועדת הבחירות את הסמכות לפסול רשימות או מועמדים לכנסת ולהפקיד את הסמכות החשובה הזאת בידי יו"ר הוועדה, שהוא שופט בית המשפט העליון. אבל ההצעה, כצפוי, עוררה התנגדות נמרצת של נציגי המפלגות הגדולות בכנסת. המצב החוקי הנוכחי אינו ראוי. לא פוליטיקאי, אלא רק שופט שאין עוררין על יושרו, על הגינותו ועל מקצועיותו, יכול לשקול את כל השיקולים בצורה אובייקטיבית לחלוטין.