אם לא יחולו הפתעות, בקרוב יכריז הנשיא ברק אובמה על שני המינויים הבכירים בממשלו הבא. הסנטור לשעבר צ'אק הייגל אמור להתמנות לשר ההגנה במקומו של לאון פנטה, הפורש, והסנטור המכהן, ג'ון קרי, אמור לתפוס את מקומה של הילרי קלינטון כמזכיר המדינה. שני המינויים מתאפשרים בזכות נסיגתה של סוזן רייס, שגרירת ארה"ב באו"ם, ממועמדותה לתפקיד מזכירת המדינה. "רק על גופותינו", הבהירו סנטורים רפובליקנים את עוצמת התנגדותם לאישורה של רייס בסנאט. רייס הסתבכה בהצהרות מטעות על אופי מתקפת הטרור על הקונסוליה של ארה"ב בבנגזי, שבה נרצחו ארבעה אמריקאים, ובהם השגריר עצמו. עם זאת, גם המינויים של קרי ושל הייגל לא יהיו כלל לרוחה של הממשלה בירושלים.
הייגל, רפובליקני, גילה לאורך שנות כהונתו כסנטור יחס עוין מאוד לעמדותיה של ישראל. לפני שלוש שנים הוא חתם על אגרת לנשיא אובמה, שבה קרא לנהל שיחות ישירות עם חמאס. שנים אחדות קודם לכן הצביע הייגל בסנאט נגד חוק הסנקציות האמריקני על לוב ועל אירן, ובשנת 2008 הצביע נגד הטלת סנקציות על אירן. הפרשנית ג'ניפר רובין, השמרנית בהשקפתה, כבר אמרה כי "עמדותיו של הייגל הן אנטי-ישראליות ונגד סנקציות". התבטאויות אחרות של חוגים יהודיים בארה"ב מאשימות את הייגל באנטישמיות. בהזדמנות אחת סירב לחתום, עם עוד שלושה סנטורים (מתוך מאה), על הצהרת תמיכה של הסנאט בישראל. יש להניח כי בין אובמה לבין הייגל, אם וכאשר יאושר מינויו, קיימת הבנה באשר לצורך בקיצוץ הוצאות ההגנה של ארה"ב. בתקופת כהונתו השנייה עתיד אובמה להיות משוחרר מלחציהם של גורמים מתנגדים במדינה בעניין זה. הייגל כשר ההגנה בוודאי לא יקיים את אותם קשרים חמים עם עמיתו הישראלי, יהא אשר יהא, כפי שהיו בין אהוד ברק לשר פנטה.
את תהליך אישור מינוים של קרי ושל הייגל בסנאט, כמו מינויים אחרים, אפשר לדמות למעין "מטחנת בשר" פוליטית. חברי ועדת השירותים המזוינים יחקרו בפומבי את הייגל בכל הנושאים, גם על יחסו העוין לישראל. חברי הוועדה יודעים כי אין צורך להכביר מילים על החשיבות של שיתוף הפעולה הביטחוני של ארה"ב עם ישראל, ועל מעמדו המכריע של שר הגנה אמריקני בעיצוב היחסים האלה. בפני הממשלה הבאה בישראל - ככל הנראה בראשות נתניהו - תעמוד סוגיית התגרענותה המואצת של אירן. העובדה שבן שיחו של שר הביטחון הישראלי הבא עלול להיות צ'אק הייגל - שבעת כהונתו כסנטור הסתייג ממשטר הסנקציות על טהרן (שלא לדבר על התנגדותו לפעולה צבאית, שאינה מועדפת גם על אובאמה), מדאיגה פקידים ישראלים בכירים. אך שלא יהיה ספק: מינוי צפוי זה של הייגל לא נועד להביע את מורת רוחו של אובמה מקרירות היחסים בינו לבין נתניהו. צריך להאמין כי הנשיא האמריקני ימנה אישים בכירים לממשלו השני, לא על פי יחסם לישראל, אלא לפי אמת המידה של "מה טוב לי, מה טוב לארה"ב". ובכן, לא תמיד מה שטוב לארה"ב הוא בהכרח טוב לישראל.