ניצחון למאבק בשחיתות

ההחלטה לא להגיש כתב אישום נגד אביגדור ליברמן בנושא חברות הקש, ולחלופין להגיש כתב אישום בפרשת השגריר בן אריה, הזכירה לי מעשה שהיה בשנות ה-80. קצין מג"ב נצפה בטלוויזיה יורה לעבר מפגינים בשטחי איו"ש, ומפכ"ל המשטרה החליט למנות קצין בודק לבדיקת נסיבות הירי. הבדיקה העלתה כי הירי היה מוצדק, אך יש להעמיד בכל זאת את הקצין לדין משמעתי - על כך שלא חבש קסדה בעת הירי.

חקירת חברות הקש הסתיימה בהחלטה מקצועית כי לא תביא לסיכויי הרשעה גבוהים. נהפוך הוא, אמר היועץ המשפטי לממשלה - סיכויי הזיכוי גבוהים מסיכויי ההרשעה. המשפט אינו מדע מדויק, וייתכן שלאור הנסיבות הללו היו אנשים אחרים מקבלים החלטה אחרת. אך השאלה המרכזית היא אם ההחלטות בתיקי ליברמן מקדמות את המאבק בשחיתות השלטונית או מסיגות אותו לאחור.

לדעתי, החלטתו של היועץ וינשטיין ראויה מאוד. סגירת תיק "חברות הקש" מקדמת את המאבק בשחיתות השלטונית, כיוון שתרחיש שבו היועץ המשפטי פועל בניגוד להבנתו המקצועית ומכדרר כתב אישום גבולי לבית המשפט כדי להימנע מביקורת - הוא מצב מסוכן. תרחיש כזה מעיד על חוסר עצמאות מחשבתית, וגרוע מכך, יוצר מצב שבו כיכר העיר הופכת לבית דין שדה, וראש התביעה אינו אלא חותמת גומי פורמלית.

מי שסבור כי החלטתו של היועץ המשפטי וינשטיין היא בלתי סבירה באופן בולט ובידיו ראיות כי ההחלטה בתיק זה היתה צריכה להיות שונה, מוזמן לעתור לבג"ץ נגד ההחלטה. ומן האלו הציבור יכול ללמוד על ההן. ההחלטה בעניין מלמדת כי מערכת אכיפת החוק עצמאית, ובתיק הבא שיעסוק בשחיתות שלטונית יהיו החוקרים והפרקליטים חייבים חומר ראיות מוצק ואסמכתאות בלתי תלויות. לא חשדות בלבד - אלא תוצרי חקירה ברורים. עם זאת, לצערי אני סבור כי השחיתות השלטונית בישראל היא מובנית, ואין זה מקרי. זוהי שיטה מאורגנת וממוסדת.

ההחלטה להגיש כתב אישום בפרשת אי הדיווח לוועדת המינויים על אודות קשר מוקדם של השר ליברמן לשגריר בן אריה אינה שנויה במחלוקת עובדתית, ומכאן שהדיון המשפטי, אם יתקיים (לדעתי הצדדים יגיעו להסדר טיעון משיקולים אחרים), ייסוב על הגדרת גבול ההתנהגות המותרת בין הפלילי לראוי, ובין הבלתי ראוי לאסור משפטית.

בתי המשפט אמרו את דברם באופן ברור בפרשת המינויים הפוליטיים, שם נקבע כי לא כל התנהגות שנחזית להיות פגיעה באמון היא אמנם עבירה פלילית. זיכוי בפרשות גבוליות מזיק למאבק בשחיתות השלטונית, כי אז הנאשם שולף את הזיכוי כתעודת יושר והנורמה הפסולה מקבלת הכשר.

אני מצפה מהמחוקק אביגדור ליברמן לפעול במרץ בכנסת הקרובה כדי להגביל את זמן החקירה בחוק, להגדיר את האיסורים הממוקדים - איסור למינויים פוליטיים וניגודי עניינים למיניהם - ובאופן זה להצביע על התנהגויות בלתי ראויות שהן עבירות פליליות. אם יעשה כך, ייתן כלים למאבק בשחיתות השלטונית וימנע מגורמים מינהליים ומשפטיים למלא את החלל על פי אופנה מתחלפת. שתיקת המחוקק חוזרת כבומרנג.