האבנים של חמאס מסוכנות מתמיד

מנהיגי תנועות הטרור האיסלאמיות פועלים לפי קוד תפעולי המורכב מפרשנותם את הביוגרפיה של מוחמד. יישומו של הקוד נעשה בשלבים, כדרך להקים חליפות איסלאמית עולמית. מימוש חזון שיבת היהודים, המופיע גם בקוראן, מבטא עבורם סתירה בראותם באיסלאם דת עדכנית יחידה שאמורה לשלוט בעולם.

מתוך עולם התוכן הזה הזדרזו אנשי חמאס, וכינו את מבצע עמוד ענן בעזה בשם "מבצע אבן הגוויל". ביטוי זה מופיע בשלושה פרקי קוראן שונים, בהקשר של השמדה המונית של כופרים ורשעים. שניים מבין שלושת האירועים הללו מתארים את השמד שגזר האלוהים על העיר סדום כשהמטיר על תושביה "אבני גוויל" משמיים.

לא צריך להיות בוגר "אל-אזהר" כדי להבין כי בכירי חמאס הישוו את ירי הטילים והקסאמים על אזרחי ישראל לאותן אבנים שנורו בידי האל כדי להשמיד את כופרי העבר במבצע "אבן הגוויל". היישום היה חלקי: במקום מטר האבנים השמימי ירו ארגוני הטרור מעזה בברכת "אללה" טילים על אזרחיה של ישראל, אך בניגוד לסיפור "הפיל" שבקוראן עשו מחבלי חמאס שימוש פחדני באוכלוסייה שהעלתה אותם בבחירות לשלטון כמגן אנושי מפני עוצמת צה"ל.

עד כה קראו מנהיגי הטרור להשמיד את "היהודים" כפי שהרגם מוחמד ב"ח'ייבר". אולם, בנאומו האחרון בעזה אימץ חאלד משעל את המניפולציה האנטישמית הרווחת במערב, המגלה "סובלנות" כלפי יהודים אך שוטמת את הציונים. בגירסתו החדשה טען משעל כי אין לאיסלאם דבר נגד היהודים, אך "הציונים", שהם חסרי כל זכות על הארץ (כ-6 מיליון יהודים החיים בישראל), יושמדו.

בנדיבותו פנה משעל למדינות המערב שיפנו את היהודים ויצילו אותם מהשמדה. הוא קרץ בחנופה לאירופה בהצהירו כי במדינה האיסלאמית שתקום בפלשתין ידורו המוסלמים ולצידם הנוצרים. משעל שכח לציין את רדיפות הנוצרים ("הכופרים והצלבנים" שיתאסלמו בעתיד באיומי חרב), ואת מקרי האונס, השוד ושריפת הכנסיות שהביאו להגירת הנוצרים מהאזור. הוא לא הזכיר את סטטוס "בני החסות" המיועד לנוצרים באיסלאם כאזרחים מדרגה שנייה (דימים).

הכרת המערב בפלשתין כמשקיפה באו"ם בניגוד לרצונה של ישראל היתה מעשה נמהר. הכרה זו סיפקה לטרוריסטים איסלאמים מכל העולם בסיס בנוסח אל-קאעידה בעזה ובגדה, שכן תנאיו של משעל לאחדות עם פת"ח מתבססים על שיבה למאבק המזוין. הפגנות הטילים ודגלי חמאס בגדה מבשרים את בואה של אינתיפאדה שלישית, שתכלול כמובן את קריסתו של אבו מאזן וירי חמאס על מרכז הארץ בסגנון "אבן הגוויל".

לקחי חמאס בנויים על כך שישראל תמשיך להימצא בלפיתת חנק מערבית שיפוטית החושקת אותה ל"מענה מידתי" בידי מדינות, שהן עצמן השמידו ערים שלמות על יושביהן במלחמת העולם השנייה. לקחים אלה מתעלים את ישראל לתפיסת הגנה, שהיא מתכון לתבוסה הידוע עוד מימי ביצורי הצלבנים.

לקחי המבצע מתבססים על המלכוד המוסרי שאליו הכניסה ישראל את עצמה, החושף את אזרחיה לטילים מעל ראשי צבאה ומונע בעדה מלהכאיב ליריב ולהרתיעו. כיוון שענישה מרתיעה למנהיגי חמאס ובוחריו היא צורך קיומי, לא מומלץ לחמאס להסתמך על לקחיו אלה לאורך זמן.