"רק אם יש מלחמה אין מסיבה"

מאת הלית לוי

ביולי 1998 התרחש בכיכר רבין בתל אביב אחד האירועים הסוריאליסטים ביותר, אפילו לכיכר רוויית אירועים כמו זו. "תנו צ'אנס לטראנס" היה אירוע מפתח בהיסטוריה של הסצינה הישראלית. עשרות אלפי ה"מפגינים" הביעו את מחאתם על מדיניות המשטרה בריקוד, לצד תושבות תל אביב בנות גיל העמידה שלא הבינו מאיפה זה נחת עליהם. מחר, שנתיים מאוחר יותר, יתקיים אירוע דומה – הפעם בגן סאקר בירושלים.

על רקע שלושת השבועות האחרונים, נראית אומת הטראנס הזויה מתמיד. האירוע תוכנן כמובן בטרם ה"פצצות" ו"סוף הדרך" הפכו למונחים המתארים את המציאות בשטחים במקום את המסיבות. הוא נדחה כבר פעם אחת, אולם למרות התרעות הפיגועים, אין כוונה לדחותו יותר. "רק אם תפרוץ מלחמה האירוע יתבטל", אומר אשר חביב, מי שהפיק את ההפגנה המיתולוגית בתל אביב ועומד גם מאחורי האירוע הנוכחי.

17 תקליטנים צפויים להופיע מחר בגן סאקר, ביניהם אייל ברקן, יהל מיקו, אסטרל פרוג'קשן, אבי אלגרנטי ו"אינפקטד משרום", כולם יוצרים והרכבים הזוכים להצלחה בארץ ובעולם.

למרות המצב, חביב דווקא אופטימי. לדבריו, הימים האחרונים לא עושים רע למסיבות, נהפוך הוא. "כמה שהמצב נוטה יותר להתפרק, לאנשים יש יותר מה לפרק", מסביר חביב. לדבריו, במסיבות שהתקיימו בשבועות האחרונים דווקא היתה עליה במספר המשתתפים. "היינו במסיבות לתפארת מדינת ישראל, תאמיני לי, משם תבוא הבשורה".

בכלל, אם זה תלוי בחביב, הרי שמבחינתו ערפאת, ברק ושאר הפוליטיקאים צריכים להגיע לאחת המסיבות, אחרי זה הם יבנו דברים הרבה יותר טוב. "אחרי שבע שנים בתחום מצאתי את עצמי לאחרונה סוגר הרבה מעגלים. דמוקרטיה, עקרונות, זכויות אדם, תורה. אנשי טראנס מאוד קרובים לכל הדברים האלו".