כל מי שהאמין שמתקפת הירי שהתרחשה בעיירה אורורה שבקולורדו רק לפני חמישה חודשים ושגבתה את חייהם של 12 אנשים (שצפו בהקרנת חצות של הסרט "עלייתו של האביר האפל" מסדרת "באטמן") תצמיח בעקבותיה תהליך של הפקת לקחים במישור החברתי-פוליטי-חקיקתי - התבדה לחלוטין. למרות העובדה שאותו טבח לא היה אלא חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של פעולות רצחניות שבוצעו כנגד אזרחים תמימים, לא שינה הדבר כהוא זה את אורחותיה של החברה האמריקנית. טראומה זו לא הולידה גם יוזמה חקיקתית חדשה כלשהי שהתבקשה זה מכבר בעקבות מקרים קשים קודמים, כדי להגביר את הפיקוח על רכישת נשק בידי אזרחים פרטיים.
אמריקה נותרה רוויה ברובים ובאקדחים, והטרגדיה שהתרחשה ביום שישי השחור בקונטיקט היא נגזרת מכאיבה במיוחד ובלתי נמנעת של מצב זה. כדי להבין את שורשיה העמוקים של הוויה זו, אשר הטבח שלשום העניק לה ביטוי מצמרר במיוחד, יש לחזור במנהרת הזמן אל המאה ה-19 ואל תהליך כינונה של האומה האמריקנית. מדובר בתהליך הפריצה הגדולה אל מערב היבשת, שהצמיח את אתוס הספר ואת גיבוריו, שבמרכזם ניצב אותו בוקר חמוש הרוכב על סוסו.
מאחר שהמתיישבים שביקשו לבנות את עתידם במרחבים אלו חיו בסביבה אנרכית ומאתגרת, וללא שלטון מרכזי שיאכוף חוק וסדר, הפך הנשק לבסיס מרכזי לקיומם. לא זו בלבד שהרובה סייע להם במלחמותיהם בשבטים האינדיאניים ובכנופיות השודדים שנקרו בדרכם, אלא שהוא איפשר להם לצוד את מזונם ובכך להבטיח את שרידותם. כך צמחה מורשת הספר האמריקני, שבטבורה האדם הבודד החי על נשקו בעולם נטול סמכות ונורמות מרסנות.
לא נזכה לתמורות בתחום החקיקה
דמותו של הבוקר כאי שברירי של סדר והגנה בתוככי המערב הפרוע רק העצימה אתוס זה. נכון הוא הדבר שכבר חלפה מאה שלמה מימי השיא של עידן ההתפשטות מערבה, אולם האתוס שהתגבש באותם ימים רחוקים נצרב עמוק בזיכרונה של האומה האמריקנית. איתו נצרב גם מקומו של הרובה כביטוי מרכזי לזכויותיו הטבעיות של היחיד.
במהלך המאה ה-20 היתה זו תעשיית הסרטים על שלל גיבוריה ששימרה ואף העצימה מורשת אלימה זו. המהפכה הטכנולוגית של ימינו יצרה כלים חדשים ונגישים במיוחד להפצתם של מיתוסים דומים. על רקע קיומם של דימויים כה מושרשים, נקל להבין מדוע נשיאים ומחוקקים שביקשו מעת לעת ליזום מהלכים שנועדו להביא לירידה דרמטית בהיקף רכישות הנשק - נתקלו בקיר ברזל ציבורי וחברתי שזכה למיסוד בדמותה של שדולה עתירת עוצמה והשפעה.
קשה להאמין שגם לנוכח אופיו המזעזע של הטבח ביום שישי בקונטיקט, ועל אף תמונות הילדים שבוודאי יציפו את התקשורת האמריקנית והעולמית בימים הקרובים, לא נזכה לתמורות משמעותיות בתחום החקיקה. בנוסף, לנוכח סדר יומו העמוס והמורכב של הנשיא ברק אובמה - על אף דמעותיו וכאבו הכנים נוכח הרצח המזוויע - אין להניח שיפתח דווקא עכשיו חזית חדשה מול בית הנבחרים הלעומתי בסוגיה טעונה זו.