סרן נתי לסרי הוא מפקד פלוגת חוד החנית מגדוד הבוקעים, שמנעה מהנגמ"ש המצרי לשעוט לשטח ישראל סמוך למעבר כרם שלום ומנעה פיגוע גדול ומתוכנן היטב. "עם קבלת האירוע התחלנו בתנועה לכיוון הגדר של עזה. פתאום שמעתי בקשר את מפקד הגדוד של הגדס"ר בקשר אומר שפרץ נגמ"ש. אמרתי לעצמי 'אין מצב, זה לא יכול להיות'. הבנתי שמדובר במשהו גדול, לא עוד תקרית ושרכב משוריין כזה, רק טנק יכול לעצור". בניסיון ליצור מגע כמה שיותר מהר, הורה לסרי לנהג הטנק לשעוט על הכביש בין קיבוץ סופה לחולית במהירות 50 קמ"ש. "נסענו בין רכבים אזרחים, עקפנו שניים ודהרנו לכיוון הנגמ"ש במטרה לירות בו. לא משנה מה, אותי הוא לא עובר. בערך 200 מטר ממנו נתתי פקודת אש, והייתה איזו שהיא תקלה. מיד לאחר מכן, זיהיתי שני פיצוצים שפגעו בנגמ"ש וחיסלו אותו. היה זה אחד ממפקדי המחלקה שלי".
ארבעה מחבלים נהרגו מפגיעת פגזי הטנק והנגמ"ש הושמד. שני מחבלים שהספיקו לרדת מהנגמ"ש, חוסלו זמן קצר לאחר מכן על ידי חיילי חי"ר. "זה לא היה בתרחישים ובחלומות אירוע כזה", הוא מספר. "תמיד אתה מקווה ליטול חלק באירוע גדול ולהביא לתוצאות חיוביות. אין ספק שהוכחה כאן פעם נוספת חשיבותו של הטנק. בסופו של דבר גם במבצע, מלחמה או באירוע שחווינו אתה צריך את הכלי העוצמתי הזה כדי להכריע".
חזר לפעילות גם אחרי הפציעה הקשה
סיפור פציעתו של סרן יהונתן חיים, מהווה אולי יותר מכל דוגמה לנחישות. בפעילויות ברצועה ביולי 2007, בעת שפיקד על דחפור משוריין, הוא נפגע מטיל RPG שחדר לדחפור. יהונתן נפגע מרסיסים בפניו וידו שותקה, שיניו נשברו ולסתו הוזזה ממקומה: "נכנסנו בלילה והמשימה הייתה להשמיד יעד שקשור לחמאס. בשלב כלשהו עלה מולי מ"פ גבעתי ואמר להוריד כמה עצים שחוסמים לו את שדה הראייה על אש הצלפים שנורתה עליהם. הוצאתי דחפור ממוגן בכדי לחשף את השטח, יחד עם מפעיל הדחפור תוך חיפוי אש טנקים. ברגע שנעצרתי הRPG- פגע בנו.
אני זוכר שרצית לדווח שנפגענו והבנתי שאני לא יכול כי נפגעתי בלסת". למרות זאת, הוא לא ויתר ולאחר תקופת התאוששות ארוכה חזר לשרת: "חמישה חודשים הייתי בבית בשיקום, כל יום הייתי בטיפולים כאלה ואחרים ושנה שלמה הייתי בתפקיד משרדי עד שקיבלתי את תפקיד סגן מפקד הפלוגה וחזרתי למה שאני אוהב לעשות".
חיסל את המחבלים רגע אחרי שגרונו שוסף
סמל גל וינגרטן מגדוד לביא של חטיבת כפיר עסק באבטחת מעצר מבוקשים באיו"ש, כששני מחבלים ניסו לשסף את גרונו. למרות פציעתו, התעשת וינגרטן במהרה, הדף את התוקפים וירה לעברם. על פעולה זו קיבל גל את צל"ש אלוף פיקוד מרכז. "אני זוכר שהתקרב אלי מישהו וסימנתי לו לעצור. פתאום קפץ אלי אדם נוסף מאחור ובעזרת סכין יפני חתך לי את הצוואר, בעוד שהאדם שרציתי לעצור מנסה להחזיק אותי. הדפתי אותם והם החלו לרוץ להמון והבנתי שמהר מאוד אאבד אותם. יריתי לעברם 4 כדורים. אחד נהרג במקום והשני מת מאוחר יותר בבית החולים".
וינגרטן איבד כליטר וחצי דם מצווארו. סגן מפקד הפלוגה, תומי פורקשן, עצר את הדימום וגל פונה בבהילות לבית החולים הדסה עין כרם. "הסכין שרטה לי את אחד מהעורקים הראשיים, אך במזל לא פגעה בו קשה. חזרתי לפעילות מלאה, פרט לצלקת יפה שנותרה לי כמזכרת". על אף פעולתו ההירואית, וינגרטן לא מבין מדוע הוענק לו צל"ש על פעילותו. "אני חושב שאם היה חייל שלא היה מתפקד ככה, זה היה עצוב מאוד. ככה צריכים חיילים לנהוג בזמן אירוע. לא צריך לקבל על זה פרס או משהו".
נאבק במחבל והציל אחד מחייליו
סגן מתן סלומון, סגן מפקד פלוגה בגדוד חרוב של חטיבת כפיר, היה בפעילות בצומת גוש עציון כשהבחין כי החשוד שנבדק על ידי חייל תחת פיקודו עומד לשלוף סכין. בתוך שניות השתלט מתן על החשוד בידיו ומנע פיגוע. "ביום ירושלים האחרון הפלוגה שלי אבטחה את הצומת. הבחנתי באדם חשוד וביקשתי מהקשר שלי לבדוק אותו. תוך כדי שהוא ניגש אליו הבחנתי בבליטה של סכין מתוך המעיל שלו. קפצתי עליו מיד והתחלתי להיאבק בו ולנסות להוציא את הסכין מבין ידיו". תוך כדי המאבק, נפצע המחבל מהסכין אותו החזיק בבטנו. "הזעקתי את כוחות הרפואה שהיו באזור, הענקנו לו טיפול רפואי ראשוני ופנינו אותו לבית החולים. החייל שלי ניצל מפגיעה וחזר הביתה בשלום, וזה נותן לי המון שקט נפשי".
מנע פיגוע בגדר המערכת
סגן בן בורד, סמ"פ בגדוד 50 של הנח"ל, מנע פיגוע כשפגע יחד עם חבריו לצוות בשני מחבלים שהתכוונו להניח מטען סמוך לגדר המערכת ברצועה באזור כיסופים. "תוך כדי האירוע יש הרבה אדרנלין", שיחזר בן. "אתה כל כך ב"זום", לתפקד טוב ולא לעשות טעויות, שאתה לא חושב על מה שקורה - אלא רק בדיעבד. כל הסיפור הזה היה מאוד מהיר. היינו במרחק של כמה מאות מטרים מהם, אך ראינו שהם נפגעו. אופי הפעילות שאנו עושים בעזה הוא כזה שאתה לא בדיוק רואה את 'הלבן בעיניים' של המחבל. זו לא חוויה אישית. באופן אישי, אני לא ייחסתי לזה כל כך הרבה חשיבות. זה היה טוב, זה מה שבאנו לעשות, אבל זה לא היה חריג. העולם לא עצר מלכת".
חילץ את פצועי הפיגוע בבורגס
רב סרן רותם אזולאי, קצין האג"ם של יחידת החילוץ וההצלה הארצית של פיקוד העורף, הספיק להשתתף במשלחות סיוע רבות של צה"ל בחו"ל ביניהן המשלחת לבורגס והאיטי. "בהאיטי חילצתי בפעם הראשונה אדם חיי, שהיה לכוד מתחת להריסות בניין קרוב ל-100 שעות והצליח לכוון אותנו אליו דרך הודעות מהטלפון הנייד שהיה ברשותו. קרוב לעשר שעות וחצי עברו עד שהגענו אליו. עבדנו בעדינות ובזהירות. בסוף הוא יצא מזה חי והתחושה היא כמו לידה. תחושה עילאית". עם היוודע על הפיגוע בבורגס נערכו ביחידה לחילוץ הנפגעים והבאתם ארצה. תוך 14 שעות כבר הגישו סיוע לנפגעים הראשונים: "המהירות היא הייחוד שלנו. אנו מתורגלים מאוד במשלחות לחו"ל ומסוגלים להתארגן ולצאת תוך שעות לכל אירוע. הרגע הקשה שם היה הירידה מהמטוס. המראות החזירו אותי לתקופת הפיגועים אך הטיפול היה מקצועי, יעיל ומהיר. תוך 12 שעות כבר הטסנו ארצה את 33 הפצועים וזיהינו את הגופות".
מנע שני פיגועים באותו המחסום
סמל דניאל קומשקו משרת בגדוד "תעוז" של המשטרה הצבאית במעברים. במהלך השנה האחרונה הוא הביא לשתי תפיסות במעבר תאנים של אמצעי לחימה בהם אקדחים, מטעני צינור, סכינים ועוד. דניאל זכה לשם כך לברכה מיוחדת על פועלו מקצין המשטרה הצבאית הראשי וראש אגף כוח אדם בצה"ל. "הרגשתי גאה שהגדוד מנע שני פיגועים. אנו תמיד עובדים קשה ולא תמיד רואים תוצאות כאלה". הוא מספר כי מדובר בעבודה מאוד שוחקת: "יום יום אתה מגיע לאותו מחסום עם אותה שיגרת פעילות, הכוללת חיכוך גדול עם האוכלוסייה הפלסטינית וגם עם ערבים ישראלים שיוצאים משטחי הרשות. העבודה כוללת חיפוש בציוד וחיפוש גופני. תפיסות אמצעי הלחימה האלה מזכירות לנו כמה העבודה שלנו חשובה וכמה חשוב לא להישחק ולשמור על ערנות".
רס"ל אושרי בן חמו משדרות משרת כלוחם בשייטת 3, שייטת הסטי"לים. במבצע עמוד ענן נקרא בן עם חבריו לספינת הקרב "אח"י תרשיש" לפעילות מבצעית ברצועה. "כמי שגר בשדרות, רק חכינו לפקודה לסגור חשבון ולתת גם את המכה שלנו כדי להרגיש שאנו באמת שומרים על הבית. על הפגז הראשון שיצא מהספינה רשמנו 'מתושבי שדרות באהבה'".
השבוע שייטת 3 קיבלה את פרס הרמטכ"ל בשל היותה היחידה הכי מבצעית בצה"ל. "אני משרת בספינה כבר ארבע שנים. אנו עורכים מבצעים על בסיס שבועי או דו חודשי לפחות, אם זה תפיסה של אוניות נשק ומשטים, אך מרבית הפעילות שלנו סמויה, רחוקה מתקשורת. הפרס הוא סוג של הכרה בחשיבות שלנו".