כתב אישום והתפטרות? ליברמן רק ייצא מחוזק

התפטרותו של שר החוץ אביגדור ליברמן, בעקבות החלטתו של היועץ המשפטי להגיש נגדו כתב אישום בפרשת השגריר בבלארוס, הדהימה כנראה את שותפיו הבכירים ב"ליכוד ביתנו", שעוד ביום חמישי טענו שאין הצדקה לדרוש את התפטרותו. שעות ספורות לאחר מכן, הודיע ליברמן שהוא מתפטר.

התפטרותו של ליברמן היא פעולת מנע, תגובה לעתירתה של ח"כ זהבה גלאון לבג"ץ בדרישה להורות לראש הממשלה בנימין נתניהו לפטר את שר החוץ. לאור תקדים אריה דרעי, כשבג"ץ הורה ליצחק רבין - ראש ממשלה דאז - לפטר את שר הפנים שנגדו הוגש כתב אישום, העדיף ליברמן כנראה להתפטר מאשר להיקלע למצב בו ראש הממשלה נאלץ לפטר אותו.

תדמיתו של ליברמן כאדם שתמיד נמצא בשליטה מהווה גורם מרכזי בהצלחתו הפוליטית. שליטה ועוצמה הם מושגים מרכזיים בתפיסת העולם שלו. לכן הוא מעדיף להתפטר, ועל ידי כך לשמור את היוזמה בידיו, מאשר להיות במעמד של מפוטר, מעמד סביל, המקרין חולשה.

אם במבט ראשון אפשר לחשוב שבהתפטרותו משלם אביגדור ליברמן מחיר פוליטי, הרי שבראייה מפוכחת יותר מגלים שצעד זה לא רק שלא יגבה ממנו כל מחיר - אלא שהוא אף עשוי לצאת מהפרשה מחוזק. ראשית, משום שהתפטרותו מהממשלה, 38 ימים לפני בחירות שבעקבותיהן תהיה מפלגתו קרוב לוודאי המרכיב המרכזי בקואליציה השלטונית, אינה פוגעת במקומו הבכיר במחנה הימין ואינה מרחיקה אותו באופן משמעותי מהעשייה הפוליטית.

שנית, ועיקרית - משום שבעיני תומכיו ומצביעיו, התפטרותו רק מאששת את צדקת תפיסת עולמו. ליברמן שייך לזרם הפופוליסטי הרדיקלי הימני, שצמח החל משנות ה-90 של המאה ה-20 באירופה. בדומה לפוליטיקאים כמארין לה פן בצרפת, חירט וילדרס בהולנד או אומברטו בוסי באיטליה, אביגדור ליברמן רואה את העולם כמאבק מתמיד בין העם, המוגדר בצורה צרה ומדירה; לבין האליטות, אויבותיו של העם מבית, וה"זרים", אויביו מחוץ. במקרה של ליברמן מדובר במאבק בין העם היהודי בישראל, לבין אויביו מחוץ (העולם המוסלמי ובעיקר הפלסטינים - כולל הפלסטינים אזרחי ישראל - ולאחרונה ממש גם ממשלות אירופה, ובעצם העולם כולו) והאויבים מבית (השמאל והאליטות, אותן ליברמן מכנה "אוליגרכיה").

בהזדמנויות רבות דאג ליברמן לאפיין את הקבוצות אשר לדידו מרכיבות את אותה "אוליגרכיה" הפוגעת בעם: המערכת המשפטית, הפרקליטות, התקשורת, אגף החקירות במשטרה ופקידי האוצר. במסגרת תפיסה זו, הגשת כתב האישום נגדו אינה מתפרשת כצעד המעיד על פגם אפשרי בהתנהגותו. החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש נגדו כתב אישום מתפרשת כצעד נוסף במאבק של התקשורת, אגף החקירות ומערכת המשפט כנגד אחד ממנהגי העם, ולכן מאששת את טענתו שאוליגרכיה לא דמוקרטית (אנשים שלא נבחרו על ידי העם) קושרת קשר כדי לפגוע בנבחרי העם.

ברם, תגובתם של רבים ממתנגדי ליברמן, תומכי הדמוקרטיה הליברלית בישראל, להגשת כתב האישום, חושפת את הסתירות הפנימיות שבתפיסה הליברלית. ברבות מהתגובות נעלמה ההנחה (המרכזית בתפיסה הליברלית) שאדם חף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת. על פי תפיסה פופוליסטית רדיקלית ימנית, הגשת כתב האישום נגד אביגדור ליברמן באה להוכיח עד כמה טענותיו של ליברמן צודקות, עד כמה חזקה האוליגרכיה המנוגדת לאינטרסים האמיתיים של העם, ולכן רודפת את מנהיגיו.

מהסיבות הללו, ייתכן מאוד שליברמן דווקא ייצא מחוזק פוליטית מהפרשה הנוכחית. אם משפטו יסתיים בזיכוי או בהרשעה שלא נושאת עמה קלון, תוצאה שתאפשר לו לחזור לתפקידים פוליטיים בכירים, הוא ייתפס כאדם שאפילו "קנוניה" בין התקשורת, אגף החקירות במשטרה והמערכת המשפטית לא הצליחה לעצור את צעדיו. ואם יורשע? גם הרשעתו הקודמת של ליברמן בתקיפת קטין, במסגרת הסדר טיעון לפני למעלה מעשור, לא פגעה בקריירה הפוליטית שלו. הפרשה הנוכחית אף עשויה לחזק את מעמדו כמנהיג הימין.

הכותב, פרופ' דני פילק, הוא מרצה בכיר במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון