מצרים במאבק על זהותה: האומה המפולגת בפני משאל עם

ביום שבת ה-15 בדצמבר יחלו אזרחי מצרים להצביע על נוסח החוקה במשאל עם, אשר עתיד להתקיים גם ב-22 בדצמבר. הנשיא מוחמד מורסי, אשר נחוש לבסס את סמכויותיו לפני הבחירות לפרלמנט, המתוכננות להתקיים בתחילת השנה הבא, לא גילה נכונות לסגת בו מן ההחלטה לזרז את ניסוח החוקה ולהעמידה למשאל עם. מורסי מציג בפני העם חוקה, אשר נוסחה על ידי אסיפה שרוב נציגיה איסלמיסטים, ללא נציגות של חתכים נרחבים בציבור המצרי, ביניהם ליברלים, אנשי שמאל, נשים וקופטים, אשר פרשו בשבועות האחרונים מן האסיפה על רקע חילוקי דעות קשים עם האיסלמיסטים.

המאבק שהתנהל בשבועות האחרונים על החוקה חשף את המשבר שבו מצויה החברה המצרית ובעיקר את הפילוג העמוק באשר לזהותה העתידית של מצרים. מחלוקת עמוקה זו, שבאה לידי ביטוי בימים האחרונים בהפגנות המוניות ואלימות בין תומכי מורסי לבין מתנגדיו, אינה על מקומה של הדת בפוליטיקה, או על זהותה הדתית של מצרים. חילוקי הדעות המהותיים קשורים באופייה הדמוקרטי של מצרים ובסוג המשטר שיתבסס. השאלה האם יהיה משטר נשיאותי ריכוזי, אשר מזכיר את המשטר תחת מבארכ או יהווה משטר דמוקרטי המותיר מרחב משמעותי לחירויות הפרט ומייצג את שאיפותיהם של הכוחות אשר הניעו את המהפכה, היא זו שעומדת בעיקרו של פילוג זה.

נוסח החוקה העומד להצבעה אינו מהווה חריגה משמעותית מזה של החוקה הקודמת, אשר נוסחה בימי סאדאת בשנת 1981. השינויים הקשורים במעמד הדת לא משקפים סטייה רדיקלית. בחוקה סעיפים חדשים הקובעים, כי מצרים היא חלק מן האומה האיסלמית ומבססים את מעמדו של מוסד אל-אזהר כבעל הסמכות הדתית במדינה. החוקה אף משעתקת סעיפים מן החוקה הקודמת הקובעים, כי "עקרונות השריעה (ההלכה) האיסלמית הם המקור הראשי לחקיקה". עם זאת, שינויים אינם עומדים במוקד המחלוקת. מרביתם של מנהיגי האופוזיציה, אשר פעלו במהלך השבועות האחרונים נגד מורסי, לא תבעו באופן מובהק ניתוק של הדת מן הפוליטיקה ולא התנגדו באופן ברור לסעיפים אלו. חילוניות לא הייתה חלק מן התביעות שלהם.

מבחינתם של כוחות האופוזיציה, נוסח החוקה המוצע אינו מביא לידי ביטוי את שאיפותיהם לשינוי דרמטי במערכת היחסים בין השלטון לבין החברה. ואכן, על פי נוסח החוקה, סמכויותיו של הנשיא נרחבות עדיין ומאפשרות לו השפעה נרחבת על מוסדות שלטוניים, וביניהם מערכת המשפט. אמנם יש בחוקה התייחסות לזכויות האזרח כמו זכות ההתארגנות וחופש הביטוי, אך עם זאת, ההתייחסות לזכויות רבות אחרות היא מעורפלת, מה שמותיר כר נרחב לפרשנויות מגוונות.

חוסר האמון של הכוחות האופוזיציוניים באחים המוסלמים מתבסס על דפוסי הפעולה של התנועה מאז הפלת מובארק. האחים המוסלמים לא חברו לגורמי האופוזיציה במאבק מול המועצה הצבאית העליונה ובניגוד לעמדות של הכוחות האופוזיציוניים, תמכו בבחירות מהירות לפרלמנט ואף בדחיית ניסוח חוקה רק לאחר הבחירות לפרלמנט. הם אף לא הוציאו את תומכיהם לרחובות בהפגנות של נובמבר 2011 נגד המועצה הצבאית העליונה ושיקפו את שיתוף הפעולה שהם החלו לבסס עם הצבא. הצווים הנשיאותיים, אשר העניקו למורסי סמכויות מוחלטות והעמידו את החלטותיו מעל למערכת השיפוטית ביססה את חששותיהם, כי המהפכה ש"נגנבה" מהם מובילה לביסוס משטר נשיאותי ריכוזי בראשות האיסלמיסטים. מבחינתם, המאבק על החוקה הוא המאסף האחרון לפני השתלטות מוחלטת של האחים המוסלמים על המערכת הפוליטית ועיצובה בהתאם לתפיסת עולמם ושאיפותיהם.

תוצאות משאל העם, יהיו אשר יהיו, לא יובילו ליציבות ולא ישיבו את המפגינים הביתה. חוקה זו, אם תאושר, לא תזכה ללגיטימציה של כוחות נרחבים בציבור המצרי בין אם אלו הכוחות הליברלים או כוחות המייצגים את המשטר הישן, אשר הצהירו כי החוקה אינה סוף המסע. בשבועות הבאים אנו עשויים לחזות בהמשך ההתנגשויות והפגנות בין תומכי מורסי למתנגדיו. שני הצדדים עשויים להסלים את מאבקם. היציבות אליה חותר מורסי במטרה להעביר הרפורמות הכלכליות המתחייבות בשל הסיוע הכלכלי של המוסדות הבינלאומיים עדיין לא נראית באופק. לעומת זאת, אלימות ודיכוי הם אפשרות ריאלית.

כישלון מאמצי ההידברות בין מורסי לבין כוחות האופוזיציה, כמו כן הגיבוי שהוא זוכה לו מן הצבא - אשר מעמדו האוטונומי בוצר בנוסח החדש של החוקה - כל אלו עשויים להגביר את נחישותו של מורסי להמשיך בנתיב בלתי מתפשר. אישים בולטים מתוך תנועת האחים המוסלמים, אשר שמרו על פרופיל נמוך, במטרה לסייע למורסי לבסס את דימויו כנשיא של כולם, החלו להשמיע את ביקורתם כלפי המניעים הפסולים של הכוחות האופוזיציוניים. מבחינתם, על האחים המוסלמים להכתיב את התנאים של הסדר הפוליטי החדש במצרים.
עם זאת, מורסי יאלץ להתמודד עם חברה אזרחית, אשר נחושה בדעתה להתנגד לחוקה שנכפתה עליה. כוחות מתנגדים אלו מגובים בדעת קהל, אשר אינה מוכנה לקבל שליט אוטוריטארי. הפחד מן השליט כבר אינו משתנה משמעותי בתרבות הפוליטית החדשה שהולכת ומתבססת במצרים. מורסי לא יוכל להתעלם מכוח זה לאורך זמן.

הכותבת היא חוקרת בכירה במחלקה לישראל במזרח התיכון, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון